בשורות משמחות לשודדי הקברים

קיבלתי ליום ההולדת ספרון קטן וקומפקטי המכיל את שירי רחל. הנה הדברים שלא נכתבו בהקדמת העורך:

רחל היא משוררת מעולה ולמרבה המזל תמו זכויות היוצרים על שיריה בדיוק לפני שלוש שניות. אשר על כן, החלטנו בהוצאה להוציא את כל שיריה לאור מחדש אצלנו תחת התירוץ *שקר כלשהו* אשר וודאי ינעם לאוזנם של שוחרי הכסתחים והספרות היפה. אנו רואים בהוצאה מחודשת אצלנו קידוש של עקרונות הדמוקרטיה והרחבת חופש הבחירה של הפרט: ההוצאה המחודשת מאפשרת לקוראים הנהנים משירי רחל להעביר את הכסף תמורתם גם אלינו במקום רק למספר המצומצם של מו"לים קבועים שהוציאו את שיריה לאור בעבר. אנו נהנים במיוחד להוציא שירים אלה לאור מכיוון שלא השקענו דקה בעריכה או עיצוב הודות לאימוץ הפורמט הלבן לחלוטין אותו אהבה רחל ואף הנציחה בשורה "ספר שירי הלבן". אל תלכו לשום מקום. עוד בקנה: שירי רחל לפעוטות, שיריה המולחנים של רחל בליווי תמונות שיגרמו לאנשים לראות בספר ספר מתנה, שירי רחל בקומיקס ועוד.

לאחרונה אני שמה לב לגל של הוצאות מחודשות בפורמטים משתנים של שירי משוררים עבריים שפגו זכויות היוצרים עליהם. למרות שנראה שכמה מההוצאות האלה נועדו רק על מנת לגזור קופון ולעשות סיבוב על גבם של משוררים מפורסמים, אני, בתור קהל, די נהנית מהאוורור של השירים והתליה שלהם במרחב הציבורי. כשחושבים על זה, התקופה שלנו היא בדיוק שבעים שנים אחרי מותם של המשוררים הראשונים שאמצו את העברית אחרי ההחיאה שלה. אני מניחה שבשפות אחרות, שלא עברו כזאת מהפכה, קל למצוא שירים די ישנים שנכתבו בשפה שקשורה יותר לשפה המדוברת היום, אבל בעברית זה נמנע מאיתנו. החל מהעשורים שלנו יתחילו להיות גם לתרבות העברית קלאסיקות ישנות שיש לכל אחד והן נחלת הכלל. אולי חדירתם של טקסטים מופתיים וחינמיים למרחב הציבורי תועיל להעשרת התרבות העממית וליצירת בסיס משותף וגבוה יותר לשיח.