למה האילן צריך ראש שנה

למה האילן בכלל צריך ראש השנה. אני מדמיינת אילנות שחווים את הזמן אחרת מאיתנו. כמו האילנות בספרי פנטזיה: העובדה שהם חיים המון שנים, יותר מבני אדם, גורמת להם לקחת את הזמן ולא להחשיב אותו יותר מדי. נראה לי מוזר ליצור ראש שנה לאילן. הוא תמיד באמצע משהו. אף נקודה על ציר הזמן שלו לא חשובה יותר מהאחרת. כתבתי על זה פעם, שחשבתי שטוב לעץ כשיש לו פירות או כשהוא פורח אבל אז הבנתי שאלו הזמנים שבהם טוב לי בגלל העץ ולאו דווקא התקופה הטובה יותר מבחינת העץ עצמו, כי בחורף בעצם גם טוב לו להיות חסר אחריות לפרחים או פירות וליהנות מכל הגשם וכן הלאה.

חזרתי למקורות, לבדוק מדוע בכלל קבעו את ראש השנה לאילנות ומהן ההשלכות של העובדה שלאילנות יש ראש שנה. מסתבר שלט"ו בשבט יש השלכות לעניין מעשרות: פירות שגדלו לפני טו בשבט מתעשרים עם פירות השנה שעברה והפירות שגדלים אחריו מעשרים אותם בשנה שאחרי. טו בשבט הוא בעצם החג שבו האדם כופה על העץ לו"ז של עשייה חברתית ותיקון העולם. האדם מעצב את הטבע על ידי מצוות המעשרות כך שהוא ישרת את הבנייה וההתקדמות של העולם ובכך דוחף אותו החוצה מהמעגליות האין סופית שלו לעבר תכלית המשלבת אותו בחיי שאר היצורים. כמו שהאדם נידון בראש השנה שלו לראות מה היו המעשים הטובים שלו או ממליך על עצמו את האל ומקבל על עצמו השתתפות בתיקון העולם, כך גם העצים נידונים בראש השנה שלהם על מעשיהם הטובים ומקבלים על עצמם להשתלב בבניית העולם.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, איזה כיף, גינון, פרשת השבוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על למה האילן צריך ראש שנה

  1. חנן הגיב:

    הרעיון כל כך משמעותי לי, וגם משתלב טוב עם הטענה שביהדות האדם מעצב (או במילים אחרות, מקדש) את הטבע ואת היסודות הפיזיים שלו והופך אותם למטה-פיזיים. זה נכון גם לגבי קידוש הזמן, המקום, והפעילות הפיזית וקשירתה לרוח.

    ההערה שלי היא כי דווקא העץ – והצומח בכלל – נמצא תמיד במערכות של שיא ושפל, של זריעה, פריחה, קצירה ונבילה, כך שקביעת זמן היא הגיונית – וכך גם אנו מסבירים את קביעות הזמן לחגים ה(חקלאיים – טבעיים) שלנו. האדם המודרני דווקא הוא נמצא במקום ש"שום נקודה על ציר הזמן לא חשובה יותר מהאחרת", כפי שניסחת זאת יפה. הוא ניתק מהשיאים והשפלים, לכל הפחות ברמה הרטורית, וזקוק לחיבור מחדש לנקודות ההתחלה והסיום: להכיר בחיים וצמיחתם, להכיר במוות ובאין, ולקבל אותם באהבה, ולא בהדחקה.
    יתכן ויש קשר בין ההערה שלי לרעיון עצמו. יתכן ורק אם אנחנו נתחבר בחזרה למעגלי חיינו, נוכל גם לעצב את העולם שלנו (=להצילו?), חברתית וטבעית-סביבתית כאחד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s