יום הזיכרון לאהבה

פתאום נזכרתי איך עמדתי מול הנוף- המון אורות מנצנצים של עיר, שנראו כמו ים ודימיינתי איך אפשר לשחות בו. הבחור שלקח אותי לטיול ההוא עמד עם הגב לנוף וכשאמרתי לו תראה איזה נוף הוא לא הסתובב בטענה שאני יפה יותר. מעניין מה קרה לבחור. ידע להתחנף היטב.

בתוך אווירת ימי הזיכרון המתרגשים עלינו ממש בקרוב, חשבתי שכמו שיש יום הזכרון שמקביל ליום העצמאות, צריך יום זיכרון לאהבה שמקביל ליום האהבה, או ליום הנישואין, או לחגיגות מס' עגול של שנים לחברות או כל דבר דומה אחר שחוגג אהבה זוגית מוצלחת. בסך הכל, גם הפגישות עם האנשים הלא נכונים הם חלק ממני וחלק מהחיפוש. אין טעם להשכיח אותן. גם מאהבות נכזבות למדתי המון. אם ניתן לגיטימציה גם לחיפוש ולא רק לתוצאה הסופית, אולי החיפוש יהפוך קל יותר.

ביום הזה, אנשים שיש להם בני זוג ירגישו כמו שמרגישים נטולי בני הזוג בימי האהבה- ינסו להזכר בחוויה שמתאימה ליום, גם אם הם לא נתונים בעיצומה ממש. היום הזה יתן להם הזדמנות לתפוס את הקשר שלהם כקשר עם עליות ומורדות, סיפוקים ואכזבות, ולא לצפות לפלקט שקרי של אושר ועושר עד עצם היום הזה- עוד לא נולדו שני בני אדם שנולדו כל כך מתואמים שלא יאכזבו זה את זה במהלך הקשר ביניהם. 

אני חושבת שאם העיסוק באהבה חשוב כל כך ומהותי כל כך לדורנו, אי אפשר לציין רק את ההצלחות. אותו רציונל שעומד מאחרי ציון ימי הזיכרון צריך לפעול גם כאן, אם אנחנו חברה שלוקחת את ערכיה ברצינות.

גולת הכותרת של היום הזה, כמו גולת הכותרת של שאר ימי הזיכרון, היא השירים שינוגנו ברדיו ויוקראו בטקסים (תוכלו להאשים אותי בהמצאת היום הזה למענה בלבד, ואני לא אוכל להכחיש לחלוטין) . כן, אני יודעת שמשמיעים שירים כאלה כל הזמן ברדיו. אבל אני תמיד מרגישה שהם לא שייכים ליום יום- כמו שירי יום הזכרון, שהם הכי יפים, אבל קשה להתחבר למילים שלהם סתם ביום רגיל ויש הרגשה של חילול הקודש כשהם מושרים סתם ככה בתוך הרצף של שירים שמדברים על נושאים אחרים.

הנה שיר שאני מאוד אוהבת, ולפעמים מזדהה איתו, לכבוד יום הזכרון לאהבה (אפשר לקרוא אותו בטקס):

מקנאה אנוכי \ יצחק שלו

מקנאה אנוכי בנופים אשר אהבת.

העבר אלי חלק מאהבתך אליהם.

גם אני נוף.

הבט אלי: גם אני מדרון עם חורש בר.

גם אני סוף.

נשום אותי:

גם ממני עולה ריח עשב שרוף

בצהרי יום.

אל תעבר מבטך מעיני אל האגם.

גם עיני צלולות.

אל תשעה ממני

אל קריאת התור.

הקשב

אל הציפורים המתחננות בי אליך.

בגרוני מתה חוחית.  

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה דברים שקרו באמת, זכרונות, כללי, פמיניזם, שירים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על יום הזיכרון לאהבה

  1. יוליה הגיב:

    נתחיל מהשיר – מקסים מקסים מקסים. (אם כותבים מילה נדושה מספיק פעמים היא נהיית נדושה יותר או פחות?)
    מבחינת הפופולריות – לא נראה לי שימי זכרון הם פופולרים במיוחד. יש גבול לכמות הפעמים שמוכנים להיות עצובים.
    חוצמזה מי אמר שיום האהבה מדבר רק על אהבה מוצלחת? אני מאמינה שרוב שירי האהבה שישמיעו לכבוד יום האהבה ברדיו יהיו עצובים, רק מעצם העובדה שרוב שירי האהבה עצובים.

  2. פינגבאק: אתה נווד, לחש מדבר | במקום תה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s