נסעתי להורים, ראיתי בדרך פרסומות דוסים לאינטרנט מסונן, ראיתי בעיתונים הדוסים פרסומות דוסים לצעצועים, ולאוכל, ולאינטרנט מסונן- ורחב לבבי. איזה כיף שהפרסומות נכנעות לשימוש בעולם הערכים שלי! כמה טוב לראות סיסמאות שמנסות לשכנע "את חייבת את זה למשפחה שלך", או קוראות לעשות דברים (למשל- לסנן את האינטרנט) למען חינוך הילדים שחשוב לנו מכל. הרבה יותר כיף מאשר פרסומות שמקשרות מוצרי צריכה לעולם ערכים נהנתני ונרקיסיסטי.
לא חשבתי שאני מסוגלת להנות מפירסומות, אבל מסתבר שכן. לפחות יש בעולם פרסומות שזה לא יהיה לי פדיחות אם הילדים שלי יראו אותם, ולהפך- אולי ישמשו כלי משלים בחינוך המטיפני שלי לערכי משפחה ולימוד תורה, ויציגו דברים כאלה באור חיובי.
זה מעורר בי מחשבות לגבי עולם הפרסומות שמחוץ לבועת ה"יוסלה מברך על המעדן חלב שלו". האם המפרסמים משתמשים בעולם ערכים כה שונה משלי כי הם הגיעו למסקנה שאלו הערכים של רוב הציבור (נהנתנות, נרקיסיזם) והם רוצים לפנות אל הרוב? או שהם הגיעו למסקנה שרוב הציבור באמת מאמין בחינוך, צניעות ומשפחה אך אוהב שרומסים את ערכיו בפומבי? או אולי הם מאמינים שגם פרסום שלילי הוא טוב לעסקים?
למען הסר ספק- אני לא אוהבת שמוכרים לי דברים בעזרת מניפולציות רגשיות, אבל כנראה שאין ברירה וקשה לחיות בלי פרסומות, אז לפחות שיהיו כאלה. וגם- אני לא אוהבת אינטרנט מסונן. הוא תמיד חוסם גם דברים שכן רציתי לראות.
בעודי חושבת מחשבות כאלו, נתקלתי בערימת פרסומות דוסים. המסקנות: לא הכל זהב. אני שונאת שמוכרים באמצעות הכשרים, רבנים סלבריטים שאומרים שזה מוצר טוב, או מילות מפתח לא באמת יהודיות שהייתי שמחה לראות את היהדות מתנערת מהן ("דמי חנוכה"). אבל איך כיף לי עם כל השנינויות, איך כיף לי לראות מוצרי חלב חוצים את ים סוף, מכירות חיסול לקראת פסח שקוראים להם "ניקוי חמץ" ומצרפים תמונה של נוצה, וגם כיף לי שאם רוצים למכור משהו ואין איזה שנינות גדולה להגיד עליו- פשוט מצלמים אותו, נטול בחורות, אולי עם כמה אלמנטים מן הטבע (עלים, פרחים), ואומרים שהוא טוב.
במקום תה 
כמו בכל דבר, אני מעדיפה שפרסומות מצחיקות ומתוחכמות שיפנו לערכים שאני אוהבת.
פרסומות מטופשות רק גורמות לערכים שאני אוהבת להראות מטופשים.
אני מעדיפה פרסומות מטופשות שמנסות להציג ערכים שאני מאמינה בהם על פני פרסומות מטופשות שמציגות ערכים שאני לא מאמינה בהם.
קצת פדיחות לי עם הפרסומות שחושבות שאני מאמינה בערכים אחרים. אני מתפדחת בשם החבר'ה שלי כשאני רואה שמתאימים לנו פרסומת שבה רב ממליץ על מוצר צריכה.
אבל אם ממשיכים לפרסם בצורה כזו, כנראה שיש אנשים שעליהם זה עובד.
(או לפחות אחרי כמה זמן הפרסומות האלו יעלמו…)
בהמשך לתפקידי כאחות הרעה אני חייבת להגיד שאני לא סובלת פרסומות חינוכיות, ספרים חינוכיים ושאר שטויות שעשויות בשביל להסביר לי איך החיים אמורים להיות, זה לא אומר שאני בהכרח מעוניינת שבחורה ערומה ומתפתלת תאכל לי את הגלידה על חוף נטוש אבל כשיוסלה מברך לי עליה זה מרגיש כמו חנפנות. ליוסלה קוראים למעשה גל/רן/דן והוא הבן של בר/רוני/ליטל שהיא דוגמגישית ובעלה פרסומאי ולטיול בר מצווה של גל/רן/דן הם מתכננים לנסוע לאפריקה ולאכול קופים אז שיאכל את הגלידה, שיקרה משהו מצחיק או מעניין ושיוכיחו לי שהיא עשויה ממרכיבים טבעיים בלבד כי זה קשור במוצר שאותו אולי אני אקנה.
ואינטרנט מסונן זו זוועה האתר של ואדים מצונזר ואני לא רוצה שהילדים שלי יצונזרו ממיכאנג'לו כי זו מיסיונריות ויש שם אנשים ערומים!
אולי צריך להוסיף כיתוב מתחת שהמציג אינו דתי, כמו שהמציג אינו רופא?
🙂
פינגבאק: תסביך הפרסומות מכה שנית « במקום תה