בזמן האחרון גיליתי שמישהו העלה לאינטרנט סידרת טלויזיה שראיתי כשהייתי קטנה, על גיבור על בשם The Flash. נראה לי שהסדרה שודרה קצת לפני שבת, מה שהוסיף לקסם שלה משום מה. צפיתי בזה קצת ומעניין להשוות בין פעם (91, נדמה לי) לבין עכשיו.
הנושא הוא גיבור על שכוח העל שלו הוא שהוא מהיר.
א. ביחס להיום, או אולי- ביחס לסרטים של היום, יש הרבה יותר אנשים ברחובות. ואני גרה בתל אביב, שגם בשעות שכוחות אל כמו 10 בבוקר יש מלא אנשים ברחובות שסתם שותים קפה או מובילים כלב או הולכים ממקום למקום בהילוך שלא נראה חלק מהעבודה שלהם. בסדרה הזו יש מלא אנשים ברחוב. חבורות של קבצנים, ליצנים, אנשים שמדברים על החדשות. אני לא רוצה להסביר את זה בכך שהיום אנשים סגורים עם הטכנולוגיה שלהם, והתקשורת מפותחת יותר, ויש מזגן. אולי הבמאים של היום דואגים יותר לניקיון של הפריים- שלא יהיו בו סתם אנשים. מן אופנה כזו שמזקקת את העלילה. התסריטים היום הרבה יותר מהודקים ולא משאירים מקום לדמויות משנה. היום יש פחות סבלנות כלפי סתם אנשים, ההמון.
ב. בגלל שאין אפקטים וחיתוכים מהירים וזוויות צילום ומצלמות משוכללות, הסדרה נדרשת לדמויות צבעוניות במיוחד (גם בגלל שזה עיבוד מקומיקס) ועלילות שמערבות את הרגש והחושים. בריפרוף על הפרקים השונים, יש שם סמים (עם הדגמה של חווית המשתמש עם גרפיקה בצבעי הקשת באפקטים עתיקים!), חיווטים של מכשירים הישר למוח (שכמובן מאפשרים לך לשלוט בבני אדם), אמונות דתיות- פולחנים, שדים ורוחות, ועוד דברים מרגשים. לנבלים תמיד יש תלבושות סופר צבעוניות: היפים שלא התגברו על שנות השישים, ליצנים או לפחות לבקנים.
נראה לי שככל שמתקדמת הטכנולוגיה, היא מצליחה לרגש אותנו בעלילה יותר אינטלקטואלית ופחות רגשית ויותר אפקטים שיוצרים אווירה. היום הנבל יכול להיראות כמו איש רגיל, ולחשוב כמו איש רגיל- אין הכרח לטירוף או שיגעון. העלילה הופכת לאנדרסטייטמנט, והתפאורה והעריכה עיקר.
ג. מתבקש לומר משהו על תפקידי הנשים, אבל מה יש להגיד שלא נאמר. הנשים בסדרה הזו הן בדיוק מה שאתם חושבים. מבשלות, מטפלות בתינוקות, עלמות קרועות עיניים במצוקה. עיתונאית קשוחה שמרביצה "כמו גבר"? יש (היו לה אחים גדולים או משהו).
מה שיותר מעניין הוא התפקידים הגבריים. לא נראה לי שהם השתנו בהרבה מאז עד היום. יש משהו מעניין דווקא בחוסר השינוי. קודם כל אני רוצה להסביר. היום בחיים לא יתנו לדמות נשית מאפיינים מעליבים כמו אלה שבסדרה הזו. גם הבגדים והתסרוקות- אי אפשר היום למצוא אישה שהולכת בתמימות עם בגדים כאלה- כתפיות רחבות, מעילי גברים חסרי צורה, שיער מנופח. שאריות משנות השמונים. הגברים לעומת זאת, לובשים בגדים שהיום היו נראים מעט מוזרים אבל בסך הכל בסדר, ומקבלים תפקידים שגם היום מוצאים בהרבה סדרות.
זה דווקא נחמד להיות שייכת למין שמשתנה. איך יכול להיות שהגברים לא משתנים? התחלתי לחשוב על דימוי הגבר בתרבות פעם, כשקראתי ספר בשם "שעשני גבר". גם אז הציק לי שדימוי הגבר לא משתנה אבל חשבתי שאולי זו רק אני. כשאני רואה סדרה ישנה כזו אני מוצאת שדימוי הגבר באמת לא משתנה. גם גברים רגישים היו פעם, וגם גברים מטופחים מדי, שום דבר לא הומצא לאחרונה. אולי, במחשבה שנייה, היום ניתן למצוא הרבה יותר גיבורים גבריים שמנסים ממש, יש להם נתוני פתיחה מעולים, אבל הם כישלון. אולי זה הפן המודרני שמצא חן בעיני בספר פיטר פן- גברים שהם כישלון.
בגדול, שוב עולה לי השאלה: מה אנחנו רוצים מגברים? לאן (והאם) הם מתקדמים, כקבוצה?
ד. הסירה מוצפת בקלישאות קולנועיות. אני תוהה אם יש דברים שהיא חידשה ומאז מוחזרו עד שהפכו לקלישאות או שהיא נבנתה על קלישאות מלכתחילה. אני נוטה להסבר השני אבל מלמדת זכות עם ההסבר הראשון.
ה. לא ברור אם אני צופה בזה מעניין (יש לי חיבה לגיבורי על) או מנוסטלגיה.
עד כאן להערב. אולי אחזור לזה מתישהו. נראה לי שיש כמה דברים ששכחתי ואני פזורת נפש מדי בשביל לאסוף אותם.
במקום תה 
אני זוכרת את התוכנית הזו, והיא אכן שודרה רגע לפני שבת.
באחד הפרקים דפקה בדלת בחורה והבית היה הפוך, אז הוא, תוך 3 שניות, אירגן את הכל בזכות מהירות העל שלו.
בתור ילדה זה כ"כ הקסים אותי וחשבתי איזה מעולה זה היה אם גם אני הייתי יכולה לסדר את החדר שלי בשלוש שניות 🙂
וזה היה אפילו יותר נהדר אם כשהייתי דופקת בדלת מישהו היה מסדר לכבודי את הבית בשלוש שניות. אבל יכול להיות שזה לא אמין שאם היה לגבר כוח על הוא היה משתמש בו בשביל לסדר חדר בשלוש שניות. רוב הסיכויים שהוא היה חושב שהחדר ממש בסדר, אבל יש איזה שיא במשחק מחשב שהוא עדיין לא שבר וממש צריך ברגע זה או משחק אותה נגן על על כלי נגינה כלשהו.