קריאה עיוורת

איזה יופי! פתאום גיליתי שקראתי ספר שלם בלי להתמקד במה שחשוב באמת. זה ספר מצוין, אפילו אם לא מתמקדים בעיקר, ועכשיו יש לי סיבה לקרוא אותו שוב. הנה אני מספרת לכם הכל מההתחלה:

קראתי את הספר  "שעשני גבר". ספר ייחודי מבחינת סגנון הכתיבה- הוא מתאר את הנעשה בתוך בית מדרש בו מתקיים שיח כנה בין הלומדים על סוגיות הקשורות במשפחה. הלימוד מחבר את הכתוב בתלמוד עם שאלות מהותיות מחיי המשפחה המודרניים. בניגוד לכתיבה הדתית הרגילה, אין כאן מאמר ערוך המוביל את הקוראים מנקודה אחת לאחרת, מהנחות למסקנות, אלא פתיחה של הדיון תוך בירור מושגי היסוד שבתוכו, וקריאה לקוראים להשתלב פנימה. יש יותר שאלות מתשובות, ואני חושבת שזה מאפיין בריא של החברה הדתית הלאומית בימים אלו- מספיק לי כבר עם ספרי ה"דע מה שתשיב", פתאום נותנים גם מקום לשאלות עצמן ולא רק כהרמה להנחתה.

תכל'ס, יש בספר הרבה קטעים בהם בחורים צעירים בוחנים את היחס שלהם לנשותיהם וחושבים איך הם יכולים לתפקד נכון יותר במסגרת הביתית. בקריאה ראשונה של הספר, חיפשתי בו את עצמי: מהם חובות האישה בבית, הנגזרות מאלה של הגברים? הרגשתי מוחמאת מהכיוון הנחמד של הספר- שיקראו להם כל הגברים ויעשו חשבון נפש, יבחנו אם היחס שלהם לנשים שלהם הוא יחס נכון, הוגן, מכבד (מה הוא צריך להיות בעצם?). אחר כך הרגשתי נטושה- למה הם כל הזמן מדברים על עצמם, איך אני אפתח את תודעתי הפמיניסטית כשהם מדברים כל הזמן על עצמם?

אתמול הבנתי, בעקבות דברים שחברה אמרה לי על הספר, שפיספסתי את כל הנקודה. היא אמרה שהספר הוא נסיון של הגברים לדבר על המקום שלהם בעולם חדש, בו המהפכה הפמיניסטית כבר קרתה. היא אמרה שדיברנו כבר הרבה על הנשים ומקומן, ועל הנשיות, ושלא דיברנו על דמות הגבר ועל גבריות.

מיד חשבתי על המושג "גבר", ועל גבריות בכלל. למה התמונה שעולה לי בראש כשמדברים על נשיות היא כל כך מורכבת, מצד אחד, ובהירה, מצד שני, והתמונה שעולה לי בראש כשאני חושבת על "גבר" היא כל כך צרה ומטושטשת? כל כך מיושנת (מוסכניק, בגדי עבודה, קול רם מדי, דיבור לא משויף) שאני דוחה אותה על הסף? מה האסוציאציות שעולות לכן בראש כשאתן חושבות על גבריות? איך הגבריות צריכה להיות, היום?

ובמיוחד מוזר שזה מה שעולה לי בראש אחרי שכבר קראתי ספר שדן בדברים האלה. המסקנה הבלתי נמנעת, והמשמחת, היא שאני הולכת לקרוא אותו שוב.

וחוץ מזה, הלוואי שירבו מקרים כאלה, בהם לא רק שאני לא יודעת מה הסוף של הסיפור לפני שהגעתי לשם, אלא מתברר בדיעבד שאפילו את ההתחלה אני לא הבנתי כמו שצריך.