מה שלומכם?

אתגר המה שלומכם: אתם הולכים ברחוב, השכנים שלכם הולכים לקראתכם. הפגישה ביניכם תימשך מקסימום שלושים שניות, כנראה שרובן יוקדשו לכך שהשכנים ישאלו אתכם "מה שלומכם?" בחיוך רחב. נשארו לכם אולי 10 שניות. מה אתם עושים? 10, 9, 8, 7, 6, 5, 4, 3, 2, 1- פוף- זה כבר לא רלוונטי. השכנים נעלמו אל האופק, מותירים אחריהם שובל בניחוח סרטן ריאות מרענן.

אף פעם אני לא אתרגל לשכונה הזאת. ניסיתי להתחכם- ארבתי לשכנים וממרחק בטוח הפתעתי אותם ב"מה שלומכם" הראשון של השיחה. שלא תחשבו שזה הלך לי כל כך בקלות. האנסטינקטים המנוונים שלי בתחומי המה שלומכם, ומצד שני, העיניים בגב שצוידו בהן כמה משכני המזדמנים ביותר (אולי יש להם גנים של מורים) הובילו כמה מנסיונות המארב שלי לכשלון. ובכן- הפתעתי אותם במה שלומכם. הם החזירו לי מה שלומכם. נשארו לי 2 שניות. 2, 1, 0- פוף- אני לא רלוונטית.

אני עומדת, בפה פעור, הלם ודיסאוריינטציה כללית- איך הם יכלו לעשות לי את זה? למי שלא מזדהה עם הרגשות שלי, שנראים לי מובנים מאליהם אבל במחשבה שניה, אולי דורשים הסבר, אני אעשה הפוגה קצרה ואסביר את ההלם. העניין הוא, שעל פי כללי הנימוס הבסיסיים, פרק חמישי, סעיף 76 (בכוכבית) אסור באיסור חמור לשאול מישהו שאלה שהוא לא יכול לענות עליה, כשאתה יודע בברור שהוא לא יכול לענות עליה. ושימו לב, לא מדובר כאן בשאלה של ידע, שאז אפשר תמיד שהאדם רכש את הידע הדרוש כדי לענות על השאלה בלי ידיעתך, מדובר בשאלה שברור מעל לכל ספק שלא יהיה זמן לענות עליה בכלל! הפרה חמורה ביותר של הסעיף הנ"ל.אז לא מספיק שהם גרמו לי לעבור על כללי הנימוס שהבאתי מהבית ולשאול אותם מה שלומם באפס זמן, כמנהג המקום, אלא שגם הכניסו אותי למלכוד קשה יותר מהקודם. במקרה זה, אין לכללי הנימוס עצה מלבד לקפוא על מקומך בתדהמה, פעור פה, ולקוות שאלוהים רושם במרץ.

אחר כך, במיני-פגישות אחרות, ניסיתי להתמם- להעמיד פנים כאילו השאלה שאלה והפגישה פגישה ויש לנו את כל היום לדבר. הייתי עונה "בסדר", ואז היינו מתרחקים אל האופק. שוב יצאתי רע: קודם, הייתי זאת שלא עונה כשמדברים אליה (חוקי הנימוס, ספר שלישי, הלכה ב': תעני כשמדברים אליך). אם עניתי במה שלומכם על המה שלומכם, הייתי זאת שביודעין לא משאירה זמן לתגובה לבני שיחה (פרק חמישי סעיף 76), ואם עניתי "בסדר" הייתי זאת שמדברת על עצמה ולא מתעניינת באחרים (חוקי הנימוס, מבוא). גם אם אמרתי "תודה" לא נמלטתי משבטה של הביקורת העצמית בשם הנימוס שלי שהופך ללא רלוונטי במציאות המפתיעה (אסור לומר תודה על דבר שאין לו ערך שמא יעלה בן שיחך על השקר הבוטה). פוף.

פתאום אני נזכרת שגם בתיכון גרתי בסביבה דומה. אבל אז היה לנו זמן. שם כולם שאלו את כולם מה שלומם, כל הזמן, בלי קשר למידת ההתעניינות. היינו מנהלים מלחמות מה שלומך שלמות:

-מה שלומך?

-מה המצב?

-מה קורה?

-אז מה ככה?

הראשון שנגמר לו מפסיד, ונאלץ לצאת לא מנומס כשהוא מספר על עצמו דברים שהאחרים לא באמת רוצים לדעת (כמו קודם, החוק על להתעניין באחרים ולדבר מעט על עצמך). כולם מוזמנים לנהל מלחמת מה שלומך בתגובות: אסור לחזור על אותו מה שלומך פעמיים, אסור לענות לעצמך, מי שאומר הכי הרבה מה שלומך-ים שונים מנצח.

אף פעם אני לא אתרגל לשכונה הזאת. מי שיש לו פתרון, מהיר, יעיל, אלגנטי (כלומר, לא כזה שכולל בתוכו ללכת לשכנים ולשאול אותם מה לכל הרוחות הם מצפים ממני בסיטואציות כאלה) מוזמן להציג אותו. תימוכין להצעתכם (ציטוטים מתוך כללי הנימוס המוכיחים מעל לכל ספק כי אכן כך יש להגיב) יתקבלו בברכה.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה סוציולוגיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על מה שלומכם?

  1. חתול הגיב:

    נסי לענות להם באריכות על שלומך שלום הילדים ושלום כל החברים שלך.
    פעם הבאה הם ישאלו בשלומך רק כשהם באמת ירצו לשמוע.

  2. יחזקאל הגיב:

    נודניק: הגדרה מילונית – מי שעונה כששואלים אותו "מה נשמע?". (המילון השימושי למתקשה בעולם המודרני.) באמת, בלי כוונה לפגוע, זו אחת השאלות שאנשים שואלים בלי לחשוב, בדיוק כמו שאומרים שלום.

    לכן הפתרון שלי לנושא: עלת לקרתא – הלך בנימוסה (זה "ברומא נהג כרומאי" של הגמרא, למתקשים).

    איפה משיגים את סדרת "חוקי הנימוס"?

  3. אפרת הגיב:

    יחזקאל- הבעיה החברתית הקשה ביותר של המדינה כרגע היא שאנשים אומרים שלום בלי לחשוב (בעיקר החרדים דווקא). נראה לי שנודניק הוא מי ששואל את המה נשמע אם הוא לא מתכוון לשמוע תשובה.

    נראה לי שמשיגים את סדרת חוקי הנימוס אם מגדלים אותך בתור נסיכה: בסוף אתה יודע לשיר, לנגן, לצייר, לקרוא בשתי שפות לפחות ולהיות מנומס מדי בעולם מחוספס. הכל חוץ מלעשות משהו מועיל עם עצמך (אפרת ברגע של ביקורת עצמית).

  4. יחזקאל הגיב:

    התכוונת פוליטית? אם לא, שלום הפכה למילה שאומרים לפעמים רק כדי להראות ששמת לב לקיומו של השני. אני לא רואה בזה רע. אז גם "מה נשמע" הפך למשהו כזה.

    על שלום התכוונתי בעיקר שכנראה אף אחד לא זוכר מה המשמעות המקורית כשהוא משתמש בזה בתור ברכה שגרתית. אולי בעבר כשאמרו "שלום עליך" זה עבד יותר טוב, היה לזה יותר מובן.

    לנגן? על איזה כלי?

  5. omridunour הגיב:

    את עושה מזה עניין גדול מדי. אם לא עונים לך, זה כי הם לא מרגישים קרבה אליך באופן מספיק בשביל לפתח שיחה. גם אצלי זה ככה. אבל זה מתפתח עם הזמן

  6. אפרת הגיב:

    עמרי- הבעיה היא לא שלא עונים לי אלא שאני לא עונה להם.

  7. יוליה הגיב:

    הכי טוב מה שלומכם חזרה. וחיוך גדול. עם השיניים.

    תיקון לחוקי הנימוס (לנסיכות בתרבויות אחרות):
    מה שלומכם היא שאלה שמותר לשאול נסיכות בלי לצפות לתשובה.
    על הנסיכה לחייך בצורה של הכרת טובה בקיומן, ליצור קשר עין ולהראות ידידותית במידת יכולתה. אם הם ירצו תשובה לשאלה הם ינסו אח"כ עוד כמה אפשרויות.

    אבל היות שאני לא יכולה להתהדר ביחסים מפוארים עם השכנים שלי – אני לא חושבת שהגעתי ליכולות מפוארות בתחום ההתנהגות הנאותה.

  8. איתי() הגיב:

    אני סובל מבעיה דומה בנסיבות כאלה.
    זאת השאלה הכי קשה למענה, שנשאלת הכי כלאחר יד ובלי רצון לשמוע את התשובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s