שנת הלימודים התחילה. ילדי פוזרו לענייניהם ברמות שונות של שיתוף פעולה והתלהבות. אני מתרגשת מתחילת השנה- מתרגשת עם הילדים שלי על החוויה החדשה. מרגישה שהמורות והגננות באמת משקיעות מחשבה ותשומת לב בתכנון השנה. כמו לילדים, גם לי יש קצת חששות מהשנה החדשה. בראש דאגותי, משום מה, ניצבת המנגנת.
לא משנה באיזה גיל הילד (מתוך מדגם מייצג של מוסדות חינוך שונים ממעון עד כיתה ב') – במהלך השנה הולכים לסדר אותו בשורות, להלביש אותו בתלבושת מיוחדת (עם זהב!!!) או לתקוע לו פונפונים\ סרטים\ רעשן ביד, להשמיע מוזיקה חינוכית מדי בווליום לא חוקי ולעשות איתו חזרות מפרכות למופע שנמשך כנצח שעתיד להיערך לנגד עיניהם של ההורים במסיבה.
ההורים, ישובים על כיסאות נמוכים מדי, מחכים לתפוס ריבאונדים מייבבים או הלומי קהל, להוריד מהם את הגלימה, לישר את הכוכבים ואז לקמט אותם אל תוך חיבוק. במקרה שלי, גם ההורה (אני) הלום קהל.
איך הגענו למצב כזה? האם המנגנות חייבות להציג "תוצר" על מנת להצדיק תשלום נוסף עבור "חוג"? האם לאנשי החינוך, המעולים מבחינות אחרות, יבש מעיין הרעיונות להפעלה יצירתית למסיבת סיום והם מפילים אותה בשמחה על המנגנת? האם ההורים הביאו את הציפיות ממערכת החינוך לרמה כזו שאם לא עושים שורה של ריקודים מתוזמנים המוסד החינוכי נכשל באיזה מבחן של הורים שלא סיפרו לי עליו עדיין?
מה כן? אפשר לשיר יחד (בלי טייפ) שיר שהילדים למדו. ליצור יחד. אפילו לרקוד יחד (לצלילי שיר לא חינוכי, אם אפשר). לשחק בחצר. לצאת לטיול או פיקניק. להתחפש. אני גמישה. רק לשחרר את הילדים, ההורים והריקודים מהתפקידים הקבועים במסיבות גן.
במקום תה 
אני מבינה שאת מציעה לברוח לסיביר? או לחכות לקוזקים שינערו אותנו? אני בטוחה שחייבות להיות שיטות פשוטות יותר לרענן את המנגנת.
חלילה.
תכנסי מתחת לשולחן עם המנגנת, ותגידי לה שגם את מנגנת וכמה את אוהבת מנגנות ומנגניות ואפשר להיות מנגנות מעולה, עם מסיבת סיום מעולה גם אם הילדים יושבים במעגל עם ההורים. ועדיין להיות מנגנת.
וכד'
ואולי בסוף היא תסכים שאפשר להיות מנגנת מעולה ושמסיבת הסיום המעולה שהיא תפיק תהיה החיבוק שכל ילד ייתן בבית שלו, לאמא שלו.
לדעתי, יש איזה קורס חובה סודי בלימודי הגננות שנקרא הפעלות במעגל השנה. הוא כולל הכנת כפכפים מבריסטול ליום כיפור, חנוכיה מעץ לחנוכה ונוצה ויעה שמפזרים פירורים לפסח. המטלה האחרונה בקורס היא ארגון מסיבת סוף שנה בגן צפוף עם כיסאות קטנים.
תנאי מעבר לקורס הוא שבועה לחזור כל שנה עד הפנסיה על התכנים שלו.
אין לי הסבר אחר למחזור השנה בגנים.
🙂
אני עם חיים טופול מהתגובה למעלה – זה טקס שמאשרר את רציפות הדורות. ככה היה כשאני הייתי בגן, ככה כשהבן שלי בגן וימשך גם עם הנכד לנצח נצחים כל עוד דודי ירד לגנו.
סוג של זובור? הכה בהם כשהם קטנים, שילמדו את מקומם?