אני רוצה יופי

כשהייתי בהריון הראשון שלי, נקלעתי לחבורה של נשים כבודות ומפה לשם התחיל דיון בשאלה איך לעזור לי עם הבחילות. זה מה שברטה אמרה: "היא לא צריכה לשתות סתם מים עם לימון (כאן היא שמה לב לזה שבעצם, אולי כדאי לדבר אלי ולא עלי), את צריכה לשים את המים בכוס יפה, ולחתוך פלח יפה של לימון לשים מלמעלה, אישה בהריון צריכה להסתכל על דברים יפים".

אחר כך כבר לא הייתי בהריון ואחר כך כן ואחר כך לא ואחר כך כן ושוב פעם לא אבל נשארה בי התחושה שמגיע לי יופי.

יופי 1: יש בערך שני בלוגים שאני מנויה עליהם בשביל היופי- אני כמעט לא קוראת שום דבר שם (גם בגלל פערי שפה) אבל אוהבת את התמונות. תמונות מושלמות של שיער קלוע או עיר בגשם או כיסאות בבית קפה פריזאי.

יופי 2: באחד הספרים הבלשיים של דאגלס אדמס הוא מתאר אל שכל מה שהוא רוצה, עם כל כוחות האל האינסופיים שלו, זה לשכב במיטה נקייה, בנחת, ושמישהו יחליף לו סדינים לסדינים מכובסים חדשים וקרירים כל יום עד לאינסוף ימיו. בכמיהה ליופי אני מזכירה לעצמי אותו. אני תמיד מקווה שכשאפתח חלון יהיה שם נוף נקי בקומפוזיציה מושלמת. כל עוד החלון סגור אפשר לדמיין כאילו זה באמת מה שיש שם.

יש לי שני כללי אצבע בעזרתם אני פוסלת יופי שלעולם לא יהיה לי. הכלל הראשון- "היא מצרפת". כשמישהי מצרפת נראית טוב אין טעם לחשוב למה ומה בדיוק יכול להיות לי כדי שגם אני אראה ככה. היא נראית טוב כי היא מצרפת וזהו. כלל שני- "הבית הזה ענקי". כשאני מסתכלת על תמונות של בתים יפים, אני קודם כל בודקת כמה מקום יש בהם. אם הם יפים מדי- סיכוי טוב שמה שיפה בעיני זה המרחב ולא הדברים. כנראה גם חדר ריק יראה בעיני כמו שיא של טעם טוב אם הוא יהיה גדול מספיק. הכללים האלו לא מדכאים כל שאיפה ליופי שיש בי. אני עדיין רואה דברים יפים וחושבת לי- גם לי יכול להיות כזה. והם לא צרפתיות או חדרים רחבי ידיים.

אולי הבעיה שלי נעוצה בכך שאני רואה יותר מדי סרטים ותמונות. אני רגילה לראות את התמונות הטובות יותר, תמונות מבוימות או תמונות שמנציחות רגע מקרי של יופי. לאחרונה רצה תיאוריה כזו שפייסבוק מדכא כי כל הזמן רואים את ה"חברים" כשהם מבלים, נהנים ונראים טוב וככה אנחנו חושבים שמושלם להם ויוצאים גרוע בהשוואה אליהם. לדעתי התופעה רחבה יותר מפייסבוק. כמעט כל המרחב התרבותי מלא בבחירה של הרגעים הטובים יותר- אנשים מתלבשים בבגדים הטובים יותר כשהם פוגשים אותי (בבית הם הולכים עם חולצות סוף מסלול) אני קונה את הספרים שכן הצליחו לצלוח לקטורים והוצאה לאור ושיווק, וכו'.

לפעמים אני מדמיינת שהיופי יכול להתחיל מנקודה, תמצית, כיוונון ראשוני שכזה ואחר כך להתרחב מעצמו. אם אני אצליח לברוא רגע מושלם, אני חושבת לעצמי, להכין תה (יהיה לו גם ריח טוב), לשתות אותו בכוונה, לשבת בגב זקוף ורגלים ישרות, לחייך. רגע כזה ייתן לי כוח על שיהפוך את העיניים שלי למדייקות שלמות. במבט אחד אני אזהה מה לא בסדר בסלון שלי ובהינף יד אסדר שהכל יהיה במקום. הכל יהיה יפה. כוח העל שלי יחזיק מעמד עד שתוסח דעתי ברעשי חול והתודעה שלי תחזור להיות מפוצלת בין כל המשימות שיש לי להשלים בבית, בעבודה, באהבות ולא יישאר מספיק ממנה במקום אחד בשביל לדאוג לכך שהוא יהיה יפה.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה דמיון, יופי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על אני רוצה יופי

  1. שרונה הגיב:

    נפלא כתבת, ומדויק.

    יפהפיה פריזאית קוקטית אני כבר לא אהיה, את זה הבנתי כבר. אבל אני כן יכולה להיות כמה שיותר אני, ומדויקת בבחירות שלי, ואז אני מוקפת ביופי 🙂

    • אפרת הגיב:

      האמת היא שחשבתי עליך ועל הבובות שלך כשכתבתי את זה, כדוגמא ליופי והרמוניה שנראה שבאים בקלות. לי לוקח המון זמן לחשוב מה צריך לעשות כדי שהדברים יהיו יפים.

  2. אביגיל הגיב:

    אי, יאי, יאי ( אנחה יהודית כבדה). ואני תמיד הסתכלתי עליך ואמרתי שאצילית אני כבר לא אהיה,זה נועד לנשים מזן אחר.
    ואז בא הפייסבוק והנציח תמונות אחרות, רגעים נדירים של הרהור מתועדים היטב ומנופים מכל רעש אפשרי, כמעט אפשר לחשוב שאצילות היא ההווי היומיומי שלי ולא רגע חולף.

  3. אני עכשיו ביופיו של הפגם… http://wp.me/pSKif-joi
    (זה קצת דומה לגבינות מסריחות וגורמה, אם את רוצה אישור מהצרפתים)

    • אפרת הגיב:

      האם הפגם הוא שיפה או הדרך שבה ממשיכים איתו, מגייסים אותו למשימה, משמישים את הכלי חזרה כשהפגם בתוכו?
      הנה עוד כמה כלים שבורים שאני מחבבת: http://byfar.co.il/archives/45005

      • יאיר הגיב:

        סבא וסבתא שלי היו אוספים כלים עם פגמים, הם היו מגיעים למחירות וקונים את הדברים שמשהו "התפקשש" הכלים עדיין נראו נהדר אבל הפכו לייחודיים כי האומן נגע איפשהו לא טוב. אלה היו כלים מהממים בעיניי.

        • אפרת הגיב:

          אצלי בבית פשוט מייצרים פגמים תוצרת בית. הצלחות הגיעו לכאן שלמות לחלוטין, איפשהו בדרך הזמן נגס ביס ברובן והשאיר עליהן סדקים. הכלים של הסבים שלך בטח יתאימו מאוד לאוסף בפוסט של מרית.

  4. 🙂 ואני לא יודעת אם הגעת ללינק הזה שהשאיר אחד המגיבים http://www.designboom.com/weblog/cat/10/view/19245/crashing-porcelain-action-figures-by-martin-klimas.html

    הפגם יפה ומיוחד ולכן לא מסתירים אותו. וגם זה יפה.

    • אפרת הגיב:

      בטח שכן. מדהים. לא בטוחה אם מדובר בפגם ספונטני או בשבירה מחושבת מראש בקווים שיתאימו לתנועה הראשונית של הפסל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s