חוה כן אכלה תפוח

אחד הרפלקסים התרבותיים המוטבעים בי עמוק, אפילו יותר מלתקן שגיאות כתיב או טעויות בעברית, הוא לתקן פרטי טריויה-יהדות. ערב פרוץ קמפיין הקידום הכוחני ל"חוה לא אכלה תפוח", ספר חדש על טריויה יהדות שכתב הרב חיים נבון, מצאתי תמונה חשודה בספר ילדים, ואפילו צילמתי אותה:

  כמובן שהנטייה הראשונית שלי מול התמונה הזו היתה לזעוק- חוה לא אכלה תפוח! היא אכלה מפרי עץ הדעת, שהסיכויים שהיה דומה לתפוח הם, ובכן, קלושים כמו הסיכויים של כל פרי של עץ אחר להיות דומה לתפוח.

אילוסטרציה של מישהו זועק:

אחר כך קראתי את הסיפור והסיפור היה ממש נחמד: הוא עסק בבריאת העולם ועצר בדיוק לפני שהכל התחיל להסתבך. אני אוהבת לעצור לפני שהכל מתחיל להסתבך (דוגמא). חיפשתי את הנחש בתמונה. כפי שאפשר לראות, על עץ התפוחים מופקדת בציור הזה ג'ירפה. הנחש היה בצד השני של כפולת העמודים (העמוד הימני לא מצולם כאן), למעלה, רחוק, על עץ בלי פירות. אולי זו תמונה של גן עדן לפני החטא. לא יוצא לי להתעכב הרבה על גן עדן לפני החטא. עוד לפני שאני מספיקה להודות לאל על כל היופי והירוק והחיות המופלאות הסיפור כבר דוהר קדימה אל השבר.

אולי צריך לפעמים להתעכב קצת על הרגע שלפני. אדם וחוה היו שמחים. בגן עדן היו מלא פירות והאל ציווה לאכול אותם. בטח היה שם גם תפוח, אולי חוה אכלה גם ממנו? למה הפרי היחידי שאנחנו זוכרים לחוה שהיא אכלה הוא פרי עץ הדעת? חוה אכלה תפוח, כי זה אחלה פרי. היא אכלה גם מנגו, בננות, שקדים, תפוזים (באיזו עונה היא נבראה? סתיו? אביב? כמה זמן היא היתה שם?) אחר כך, אולי אחרי הרבה זמן, אולי עוד באותו הערב (ואני יודעת שהפרשנים המסורתיים הציעו תזמון מדויק של סדר היום של אדם וחוה בגן עדן), היא אכלה גם את הפרי ההוא, אבל זה כבר סיפור אחר.

המסקנה היא, כמובן, שאם מזדמן לכם תפוח, או כל פרי אחר, או משהו אחר טעים במיוחד- תאכלו אותו ואל תשכחו לספר על זה לדורות הבאים, שלא יזכרו לכם רק את הקלקול אלא גם את היופי. אני מעדיפה לחשוב שחווה קיימה גם את הציווי הראשון (שאכן היה ציווי): "מכל עץ הגן- אכול תאכל!" ולא רק עברה על האיסור שאחריו, ומקווה שאזכה לאכול גם מכל עץ הגן.