על מה חרבה ירושלים

ישראל שאל במה תלו היהודים את חורבן ירושלים. זה היה בשיעור במסגרת יום העיון לזכר יואב רובין. מן המקורות עלה בבירור שבעוד הרומאים תלו את ההפסד בחולשה ויהירות של היהודים, העדויות היהודיות מאותה התקופה תולות את ההפסד בחוסר הצדק ששרר בירושלים לפני החורבן. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה שחוזקו של הכלל נמדד על פי חוזקה של הנקודה החלשה ביותר שלו. ממש כמו חוזק של סכר או מבנה גדול אחר. לכן צריך לדאוג לעניים ולחלשים. זו לא היתה התשובה שישראל חיפש. הדבר השני שעלה לי בראש הוא שהיהודים מאמינים בהנמקה אחרת: לא החוזק גורם לניצחון אלא קיום המצוות. הנצחון הוא שכר על קיום המצוות. זו גם לא היתה התשובה הנכונה.

למה החכמים לא משתמשים בטיעונים אסטרטגיים? הם לא מבינים שמלחמה מנצחים בעזרת לחימה? ישראל הסב את תשומת ליבנו לשימוש הנרחב בפסוקים המתארים את הגוים הנוהרים לירושלים באחרית הימים. כל העניין הוא שהגויים צריכים לנהור. אם תקום בירושלים חברת מופת, הגויים יכירו בכך ולא יחריבו אותה. העולם הוא מראה לתחלואינו מסיבה הרבה יותר פרוזאית והרבה פחות מיסטית מאשר שכר ועונש.

בשיעור הזה נזכרתי יום אחד כשלמדנו על ברית בבית המדרש ועסקנו בשאלה על הקיום מחוץ לברית, על היוהרה שביצירת ברית של העם עם האל, ברית המדירה את שאר העולם. חשבנו על הכאב של ההישארות בחוץ. במהלך הלימוד ירדתי לפיצוציה למטה לקנות אוכל וראיתי שהמוכר מעודד הימורים על כדורגל אצל חבורה של ילדים שעמדו שם וקנו כרטיסים. המפגש הזה שינה את כיוון המחשבה שלי על נושא הברית.

דמיינתי מוכר ערל לב שמדיח ילדים קטנים ולא ראיתי אותו מתדפק על שערי הברית בתחינה שיתנו לו להיכנס. להיפך. ראיתי אותי מציצה החוצה ומפצירה בו להצטרף, כמו אחרון מניחי התפילין בדוכנים שברחוב. אחר כך, פניתי מן המוכר פנימה: אם נבנה חברת מופת הוא ירצה להצטרף אלינו. זה הסיכוי היחיד.

למרות שהגעתי לתובנה נחמדה שנשמעת טוב כאן לא נגמר הסיפור. גם בשיעורים של ישראל, תמיד אני מרגישה שהבנתי יותר אבל עדיין לא הבנתי הכל. עדיין נשארו לי כמה שאלות.

השאלה הראשונה היא זו: אם מדובר רק בשותפות בתיקון עולם שיכולה להיווצר עם כל עם וכל איש ולא רק עם ישראל, איפה האהבה? אם נגמרה האהבה, אז אולי עם ישראל מיוחד רק מפני שהוא היה השותף הראשון ולא מעבר לזה. ואם ממשיכה האהבה קשה לי עם הרעיון שלאל יש אהבה והוא לא מציע יחס שווה לכל הברואים.

השאלה השנייה היא על היחס בין המצוות לבין צדק. הברית בין העם לאל, כפי שהיא מצטיירת בתורה, מגולמת בכלל המצוות ולאו דווקא במצוות הסוציאליות במובהק המוזכרות בהסברים לחורבן. על פי זה, אולי הזיהוי שלי בין תיקון חברתי לבין הברית לא מדויק מספיק ואולי כל המצוות ניתנות להעמדה על עקרונות של תיקון סוציאלי (האמנם כל התורה כולה על רגל אחת זה ואהבת לרעך כמוך וכל השאר פירוש?).

השאלה השלישית היא על השיטה של הכל או לא כלום. האמנם נגזר עלי להפנות כל מתקפה עלי לכיוון של תיקון עצמי ולא לנסות להילחם כי באין תיקון פנימי גם מלחמה לא תצלח? יש פתרונות אלימים יעילים- אם נאיים על המוכר מספיק אולי הוא יניח לילדים. האם באמת חייבים לחכות עם התיקון עד שהוא ימשך לזה מעצמו? כמה גנדי אפשר להיות?

עד כאן שאלות. נחמה לסיום: טוב שיש שאלות, הן נותנות טעם של עוד.