אם את כבר כותבת, אולי גם תציירי לי פרסומת?

קראתי היום בבלוג של גל מור על מחווה של גוגל, שתחליף את הלוגו שלה לכבוד 60 למדינה הוא התייחס לעניין בחיוב, אבל אני דווקא רוצה לבקר את גוגל.

לדעתי מדובר בפרסומת (איכסה ביכסה) שקהל היעד שלה הוא בעיקר ילדים (עניין בזוי ביותר, להפנות פרסומות לילדים).

בתגובות אצל גל מור דיברו על החלפת הלוגו לכבוד ימים לאומיים של כל מיני מדינות. הכל דרך הפרספקטיבה שרואה במעשה הזה מחווה יפה ולא פרסומת. אבל לדעתי הפרספקטיבה הנכונה היא זו הרואה במעשה הזה פרסומת, ולכן אני לא מאחלת ימי גוגל כאלה גם למדינות אחרות לרגל חגיהן הלאומיים.  כשמסתכלים על מה שכתוב באתר של גוגל, רואים שמדובר בתחרות לילדים של ציור סמל חלופי לגוגל. אם היה מדובר במחווה המכבדת את ישראל היתה התחרות פתוחה לכולם. מעבר לכך- תאריך החלפת הלוגו של גוגל לא יהיה ביום העצמאות אלא ביום האחרון ללימודים. למה ביום האחרון ללימודים? דבר ראשון, כדי לקשר את עצמם לבתי הספר. בתי הספר הם ערך: "חינוך ילדינו" ולכן עדיף לקשר את המותג שלך לבתי ספר, לחינוך. תחרות ציורים היא דבר חינוכי, לא? גוגל מעודדת יצירה, איזו חברה חינוכית שהיא. וביום האחרון ללימודים, ילדים, נתלה את הציורים שלכם על הקיר שההורים יראו. דבר שני, נראה לי שיש כאן הצעת הפעלה למורים לא יצירתיים במיוחד שיקדישו שיעור לטובת העניין ויסמנו וי ליד "פטריוטיות" ו"עידוד שימוש בטכנולוגיות" שמופיעים בדף הערכים המומלץ למורה (אין כזה דף באמת. זה דימוי). אגב השיעור הם יפרסמו את גוגל (וגם את ערוץ הילדים, ששותף לעניין). על ידי התחרות גוגל גם מקשרת עצמה לפטריוטיות. אין דבר יותר פטריוטי מילדים מניפים דגל (או מציירים דגל, או אוהבים את המדינה באופן כללי). בגילאים מאוחרים יותר הנפת הדגל כבר שנויה במחלוקת, אבל ילדים פטריוטיים זה נפלא ובקונצנזוס. 

גל מור תוהה למה הלוגו ישתנה רק בגוגל ישראל. כשחושבים על זה כפרסומת, ולא כמחווה, הסיבה ברורה: על מנת לפרסם את עצמם הם לא זקוקים ליותר מפרסום בגוגל ישראל בלבד. פרסומת במינימום עלות. חוץ מזה שפטריוטיזם ישראלי לא יוצר לחברה שלך תדמית טובה ברחבי העולם. עדיף להשאיר אותו בתחומי ישראל.

אם רוצים לעשות מחווה לישראל, שיציירו הם סמל שקשור לישראל, שצייר הבית שלהם יתאמץ בעצמו ויצייר ציור בשביל ילדי ישראל, במקום להיות שופט בתחרות ציורים שהם ציירו בשבילו, וישימו את הלוגו הזה ביום העצמאות בכל הגוגלים בעולם. נראה אותם.

המחשבה שאנחנו נייצר פרסומות מביאה אותי למחשבות על השתלטות התוכן השיווקי על הכותבים הפרטיים. לא מזמן כתבו הרבה אנשים על כתיבה על נורות פלורסנט בבלוג תמורת מתנה (אני זוכרת, למשל, פוסט של שרון בנושא). היו גולשים שהסכימו לעשות את זה, והיו כאלה שהזדעזעו מהרעיון. אני הזדעזעתי מהרעיון אוטומטית, אחר כך ראיתי מישהו ששיתף פעולה, ואמרתי לעצמי: למה לא, שירוויח משהו, אבל אחרי הרהורים נוספים הגעתי למסקנה שמה שאני אוהבת באינטרנט זה שיש כל כך הרבה דברים מעניינים לקרוא, ובהתנדבות (מאוד קשה להרוויח מבלוג), ותוכן שיווקי כנראה יהרוס לי את זה. 

התחרות של גוגל היא כמו לקרוא לאנשים לצייר לך פרסומת, והפרסומת הטובה ביותר תזכה בפרסום. התרגלו כל כך למצב שבו הגולשים מייצרים תוכן, כמו בריאליטי שהאנשים הפשוטים מייצרים תוכן ולא רק המפיקים, עד שמצפים שנקבל כמובנת מאליה את הבקשה לייצר גם פרסומות. אבל בניגוד לטלוויזיה, בה מטשטשים הגבולות בין תוכן לפרסומת, באינטרנט נראה לי שזה יתפוס פחות. למרות הנסיון של גוגל ליצור תוכן (תחרות ציורים, שהיא דבר מקסים בפני עצמו) מגוייס (ציירו לנו פרסומת!), עדיין יש כל כך הרבה יצרני תוכן מעניין מלאי רוח התנדבות, שיהיה קשה ליצור נורמה של פרסום בבלוגים.

נ.ב. הפוסט הזה עילג במיוחד. אני מאשימה את הלידה. מקווה שזה יעבור לי. 

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה טכנולוגיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על אם את כבר כותבת, אולי גם תציירי לי פרסומת?

  1. יוליה הגיב:

    אני חושבת שזה תהליך התפתחותי שעוברים התאגידים, שמתהווים (או לפחות מנסים), מה שנראה שעיניינו בעיקר לרע, אבל כמו כל דבר, ככל הנראה טומן בחובו דברים חיוביים, לאיזשהי מסגרת ייחוס רחבה יותר. מסגרת שייכות. אני לא רוצה לזרוק דברים באוויר ולא מספיק מבינה, אבל רק לשם הדיון, כמו שבירידת הדת היה צריך מסגרת ייחוס אחרת שסיפקה הלאומיות (או שהיה משהו באמצע?) ועכשיו עם הגובליזציה, הלאומיות הולכת ודועכת וגופים אחרים מתחילים לתפקד כמו מסגר ייחוס, ונכנסים לוואקום.
    אולי.
    אולי זה נושא שאני מתייחסת אליו יותר מדי.
    אולי מושפעת מדי מ"באז וניאלה". עם הספר הזה אני לא יודעת מה הביצה ומה התרנגולת – או שהספר דיבר על דברים שגם ככה חשבתי ולכן הושפעתי ממנו מאוד, או שהושפעתי ממנו מאוד ולכן אני חושבת שהדברים שכתובים בו הם דברים שחשבתי מאז ומעולם ….
    ככל הנראה כמו תמיד גם וגם.

  2. efratw הגיב:

    לדעתי מודל עסקי שבו הצרכנים מנותבים לכמה קבוצות מצליח יותר מאשר כשהם בקבוצה אחת. אי אפשר למכור לכולם את אותו מוצר, צריך בכמה טעמים, בכמה צבעים, בריחות שונים, שהצרכן יבחר לפי ה"אישיות" שלו. צריך ליצור ויכוח בין הצרכנים מה עדיף, טעם תות או טעם שוקולד, ריח אקזוטי או ריח מרענן. ויכוחים כאלה מטשטשים את העובדה שכולם קונים מאותה חברה, לובשים את אותם בגדים בהבדלים פיצפונים, משתמשים באותו שמפו… החברות הגדולות בונות עולם די דומה למה שאת מכירה, ההבדל היחיד הוא שהבחירה בו מצטמצמת והופכת להיות בחירה בין מוצרים שונים שהן עצמן מייצרות. הן הופכות להיות התחרות היחידה של עצמן. לכן לא תיווצר קבוצת השתייכות הומוגנית לאותה חברה אלא מספר קבוצות השתייכות לכל חברה.
    זה גם מה שגוגל עושה. העולם הוא עולם גוגל, אבל אל תדאגו, זה לא רומס לכם את קבוצות ההשתייכות הקיימות שלכם. מה אמרתם שאתם? ישראלים? מצוין. בשבילכם במיוחד יש גוגל ישראל, ובשבילכם במיוחד יש גוגל ישראל בעיצוב מיוחד של ילדי ישראל הפטריוטיים.
    וגם- אל תגידי בז וניאלה זה מצמרר ומחריד אותי. ספר עם סוף לא טוב ואנשים לא טובים שעושים דברים רעים כל הזמן ועצובים. ברררר…

  3. יוליה הגיב:

    אני מאמינה שזה לא ממש מעודד אותך, אבל לא תהיה מדינת ישראל, אנגליה, צרפת וכו' – יהיו מדינות "גוגל" "מיקרוסופט" "אינטל" "ג'נרל אלקטריק" שאולי בהם יהיו מחוזות, כגון "גוגל ישראל".

    הצחיק אותי התיאור של הספר…
    במיוחד "ועצובים".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s