על השלכות הרפורמה בבגרות

אתמול פורסם שמשרד החינוך שוב משנה את שיטת ההיבחנות במקצועות החובה שכה מרבים להתעלל בהם מהמשרד בשנים האחרונות: ספרות, היסטוריה, אזרחות ותנ"ך. בשנים האחרונות אחוזים מכל בחינה הפכו לבחינה פנימית, בית ספרית. לאחר מכן הוחלט שכל בית ספר יבחר רק בחינה אחת מבין המקצועות הללו להיבחנות חיצונית ויבחן את תלמידיו בבחינות פנימיות בשאר הנושאים. אתמול משרד החינוך הכריז על החזרת הריכוזיות בבחינות: בסופו של המהלך המתוכנן התלמידים ייבחנו שוב בכל הבחינות באופן חיצוני, אבל רק על כשליש מהחומר, שליש נוסף יהיה בסיס לשתי עבודות שיוגשו באופן דיגיטלי לבחינה חיצונית והשליש האחרון יישאר כבחינה בית ספרית. בנוסף, אפשר להחליף בין שני החלקים הראשונים- להיבחן על השליש הראשון ולעשות עבודות על השני או להיפך, כך שלא כל בתי הספר יבחנו בבחינה חיצונית על אותו חומר.

פרגמנטציה וניהול עצמי

בחינות החובה לבגרות עוברות בזמן האחרון פרגמנטציה: המון בחינות ומטלות במקום מבחן אחד מסכם. כתוצאה מכך, ניהול עצמי הופך להיות אחד הכישורים החשובים ביותר שאפשר ללמד תלמידים ואחד הכישורים החשובים שתוכלו ללמד את הילדים שלכם, בהקשר של תלמידאות.

במערכת הבגרויות היום, במקום לקבוע תאריך בחינה ביומן, לבנות מתח לקראתו, להיבחן ולעבור – או שני מבחנים כי יש גם מתכונת- תלמידים מתנהלים מול המון תאריכי הגשה ומבחנים שונים. פה מבחן פנימי, שם עבודה, אחר כך מבחן חיצוני וכו'. כמו שאמרתי בסקירת הרפורמות קודם: זה הולך ומחמיר. הקורונה הזניקה את דרישות הניהול העצמי של התלמידים לרמה מטורפת. מאז, יש תחושה שדרישות המערכת מבחינת ניהול עצמי רק עולות: בנוסף לניהול לו"ז בחינות ומטלות "בגרות" צפוף, המערכת דורשת שימוש בתוכנות רבות ומגוונות (כולל תוכנות ליצירה דיגיטלית ותקשורת דיגטלית), ניהול סיסמאות, שילוב של שיעורים פרונטליים עם למידה מרחוק ומבנה מורכב ולא אחיד שמקשה על מציאת חומרי לימוד באינטרנט באופן עצמאי (כי לא כולם נבחנים על אותו דבר). מצד אחד חשוב ללמד ניהול עצמי, והעלאת הדרישות בתחום מכינה את התלמידים להשתלבות בעולם המבוגרים. מצד שני ייתכן שזו זריקה למים בלי ללמד קודם לשחות.

לימוד מיומנויות של ניהול עצמי כחלק מהמערכת

האתגר של דרישה הולכת וגוברת לניהול עצמי הוא אתגר קשה במיוחד כי כרגע, ללימודי ניהול עצמי אין שעות במערכת, אין בחינה מסודרת, אין מקצוע, סילבוס או דרישות מקצוע. ואם אין שעות ואין מטרות מוגדרות אין לימוד, אלא אם כן מורים מגדילים ראש. תלמידים ידעו תנך-אנגלית-היסטוריה וכו', כי אלו מקצועות במערכת, אבל עד שלא נשים את האצבע על ניהול עצמי כנושא שיש ללמוד, ונפנה אליו את תשומת הלב שלנו ושלהם, הם לא ידעו אותו. כרגע ניהול עצמי הוא רק דרישת לוואי של כל השאר ולכן בסבירות גבוהה הוא ייפול בין הכיסאות.

השפעת הרפורמה על התחום הרגשי

נקודה אחרונה היא ההשפעה של המהלך ברמה הרגשית. למורים יש אינטרס לשמור את התלמידים ערניים וליצור אצלם מחויבות מתמשכת ללמידה. כשיש מבחן בגרות אחד בסיום התלמידים עלולים לזלזל בתהליך הלמידה ולהשלים הכול ברגע האחרון לפני הבגרות, מה שיוצר למידה לא אפקטיבית (כי אין זמן להפנים ואין למידה ספירלית וכו') וגם מקשה על משמעת וכבוד למורים. עם זאת, למידה רציפה בעצימות גבוהה יוצרת עומס נפשי ודורשת מהתלמידים חוסן נפשי. רצף של מבחנים ומועדי הגשה יוצר רכבת הרים רגשית: התלמידים כל הזמן במבחן. כל יומיים יש "שיא" של מבחן אחר או הגשה אחרת, והכל מאוד חשוב ומאוד לבגרות. זה מלחיץ. זה שומר את התלמידים על הקצה. זה יוצר מחויבות מתמשכת אצל התלמידים אבל שובר את מי שלא מצליח להרגיע את עצמו ולהבין איך להתנהל במציאות מורכבת.

שיעורי בית

אז אם אתם הורים או מורים, המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לילד עכשיו בהיבט הזה, לדעתי, היא לתת לו יד בתוך הבלאגן ו"ללמד אותו לשחות": לפתוח איתו יומן, לסמן תאריכים, להדפיס על דף, לתלות על לוח, לערוך רשימת משימות, ללמד איך לשים בפלאפון תזכורות לקראת מבחן וכו'. כמובן שלימוד הכישורים הללו רלוונטי בכל גיל. ילדים קטנים יותר אפשר ללמד כישורי ניהול עצמי אחרים, פחות דיגיטליים או מורכבים מבחינת תפיסת זמן, אבל העקרונות דומים. זה מזכיר את ההתנהלות ההורית בקורונה, ולא סתם. במקביל, צריך להרגיע וללמד לחיות ברגע, במקביל למבט המארגן מגבוה, כדי לשמור על שלווה נפשית במציאות תובענית.

הזמנות ממשרד החינוך

מעבר להקניית כישורי ניהול עצמי וחוסן רגשי באופן ממוסד ומכוון או בבית אני חושבת שכדאי שמשרד החינוך יחליט להגביל בהמשך את כמות המבחנים והעבודות הבדידים כדי לא ליצור עומס על התלמידים, בלאגן והתנגשויות. את אפשרויות הבחירה בין נושאי בחירה מצומצמים בכל מקצוע ואת אפשרות הבחירה באמצעי ההבעה אפשר להשאיר.

אולי גם יצמחו מערכות ששמות את התלמיד במרכז, בדומה למערכת גפ"ן ששמה את המנהל במרכז. מערכות שיוצרות דשבורד מסודר, מחייב ומקיף של כל החובות ומונעות התנגשות וגם מסדירות את דרכי התקשורת בין מורים לתלמידים. שלא ייווצר מצב שמורה אחד מתקשר עם התלמידים בווטסאפ, מורה אחד דרך המשוב או המודל ומורה אחר במייל, וככה התלמידים צריכים לבדוק הודעות במלא אפליקציות שונות, למשל. הגבלה של המורים והמשרד מהבחינה הזו ויצירת סטנדרט אחיד ומסונכרן אולי תהיה מסורבלת למורים אבל תעזור לתלמידים להתפקס. לעטוף את התלמיד עוד קצת בצמר גפן לפני שזורקים אותו לאתגר הניהול העצמי בעוצמה המירבית.