המנגינה של סוף העולם

יצאתי לחלץ רגליים, כמו שאומרים. כבר שבועות לא יצאתי מהבית, חוץ מלגן שעשועים או חנות מזדמנת, אבל זה לא באמת נחשב כי הנוף בגן השעשועים זהה לזה שבבית- שניים שלושה ילדונים תוצרת בית רצים קופצים על רקע מטושטש. החלטתי לצאת בשעות הערב להסתובב רבע שעה בחוץ להרגיש מבוגרת אולי אנשים יחשבו שאני חיונית. בחוץ הסתובבו מלא אנשים, אבל לא ברור לאן כי מעט מאוד חנויות היו פתוחות ומי מסתובב במרכז העיר חוץ ממי שיש לו חנות לצאת אליה או לבוא אליה ואני. בגלל החנויות הסגורות היה חשוך יותר ברחוב, אווירה של אמצע הלילה כשרק מנורות קישוטיות דולקות, רומזות שבכל זאת, לא יום כאן, אין מה לראות ברחוב לכו לישון. בדיוק כשהגעתי ל"שם" אקראי ועמדתי לחזור חזרה, שמעתי מנגינה עמוקה ועצובה מציפה את הרחוב. במקום בו תמיד עומד הגיטריסט עמד אדם עם כלי נגינה מוזר, חצי עוד חצי נבל, ושלח צלילים קודרים אל הרחוב. שבועיים שלושה חודש הבחורה לא יוצאת מהבית וכשהיא יוצאת היא מגלה שהחליפו לה את העולם: מילא חנויות סגורות וחושך, אבל מה קרה לגיטריסט מקסימום אקורדיוניסט אם הולכים על האקזוטי, שקבועים כאן ברחוב? הרגשתי כמו בסרט פוסט אפוקליפטי כשהגיבורה (אני, תמיד אני) הולכת ברחוב אחרי שוך אדי הפיצוץ, אחרי שכלו המים או שבודדי הניצולים מהמלחמה פתחו חסינות עדר למוות והכל אותו דבר אבל דרך הסדקים בורח לו השונה עד שהצטברות המקרים מביאה למסקנה שיותר שונה מרגיל.

הנגן כיוון את המיתרים האינסופיים שלו וזה לא התאים לתוכנית הרבע שעה מתיחת רגלים שלי, אז המשכתי לדרכי וחיפשתי את הכלי שלו בגוגל תחת "כלי מיתר", ואז תחת "כלי מיתר מיוחדים" והוא לא היה שם. ויתרתי על החיפוש של "כלי מיתר ממש ממש מיוחדים". המשכתי עוד קצת ללכת מהאינרציה אבל אז עלתה בראשי המחשבה שאני משאירה מרחוק כלי מיתר ממש ממש מיוחד, וכלי מיתר מיוחדים זקוקים לצופה שיאשר שהם קיימים, ולמישהו שיקרא להם בשם כי אם אין שם אז מה ראיתי בעצם. אספתי את הרגלים וחזרתי חזרה אל המיתריסט, מנסה להסוות את הסיבוב של 180 מעלות ככזה ששכנים וידידים אקראיים ברחוב יחשבו שהוא נורמלי לגמרי ולא יחשבו שאני הולכת אקראית הלוך חזור ברחוב.

כשהגעתי הנגן כבר סיים לכוון את המיתרים וניגן מנגינה הרמונית וחזרתית-משהו. נעמדתי במרחק סביר והקשבתי. אני תמיד תוהה אם לנגני רחוב מסדר גודל בינוני יש רפרטואר של שיר אחד או אפילו- שלוש שורות משיר- והם בונים על זה שמעטים באמת יעצרו מולם לזמן ארוך יותר משלוש שורות של שיר. הנגן ניגן את סוף העולם ואני עמדתי בסבלנות, מחכה שהוא יסיים את השיר ואוכל לשאול אותו מה שמו של כלי הנגינה. כשהוא יצר קשר עין החלטתי שאפשר להפריע כי הוא התחיל ושאלתי אותו. הוא לא דיבר עברית. ניסיתי אנגלית. ניסיתי להיזכר בשאריות רוסית שאולי יש לי בראש מאופסנות באבק אבל לפני שהגעתי אליהן הוא ענה שזה בנדורה, כלי נגינה אוקראיני.

בנדורה. כזו בדיוק היתה לו. תודה לג'וליאן הידה שצילם ושם בויקיפדיה

המשימה הושלמה והרגשתי שניצלתי את הזמן הסביר לחילוץ רגליים כך שפניתי לחזור הביתה. בדרך חיפשתי בגוגל "בנדורה". גוגל הציף אותי בתמונות של אוכל שבישלה מי שוודאי היתה המבשלת של המלך בגולה איסלאמית כלשהי, ואם לא המבשלת של המלך אז סבתא שלה היתה המבשלת של המלך והיא ממשיכה איזו מסורת, ובצדק.

חיפשתי בגוגל עוד מעט ומה שהכניע אותו, אם אני זוכרת נכון, היה הצירוף "בנדורה, כלי נגינה אוקראיני" או משהו מפורט מדי אחר. גוגל יכול להיות מפגר לפעמים. אולי גזעני כי אם הייתי מחפשת כלי נגינה מערב אירופי הוא היה מביא לי מאה ושואל אם אני רוצה עוד. בויקיפדיה בעברית אין בנדורה (כלי נגינה). אני משאירה לכם להסיק את המסקנות בעצמכם אני לא אמרתי כלום.

באנגלית כן היה. רפרפתי. אולי כלי הנגינה היחיד שבתיאור שלו, אחת מכותרות המשנה היא: "רצח המוני". ידעתי שזו המוזיקה של סוף העולם. הייתי חייבת להבין מה העניין. מסתבר שבשנת 1933 נגנים עממיים עיוורים לא באו לרוסים טוב בעין בגלל שקר כלשהו אז הם רצחו אותם בכנס נגנים בינלאומי ענק. הרשע של בני המין שלנו בלתי נתפס. לפעמים בא לי להתחבא בפינה חשוכה ושלא ישימו לב לזה שאני קשורה אליהם.

ובחזרה לפסקאות מכובדות יותר ומושכות את העין פחות, מסתבר שבנדוריסטים היו נגנים עממיים שזכו לכבוד לאומי רב באוקראינה. לפעמים קצת חבל לי שאין לנו כלי נגינה לאומי שהמצאנו כאן, שהיינו פורטים עליו או מקלידים עליו או נושפים בו באירועים לאומיים חגיגיים, כמו שהרחוב הראשי בטביליסי, למשל, קרוי על שם משורר לאומי ולא מצביא, מדינאי או עסקן דרג ג' בהסתדרות שמת ראשון וכל החבר'ה שלו הנציחו אותו בהגזמה. לפחות השטרות שלנו ספרותיים. מעניין איזה כלי נגינה זה היה. המנגנים בו היו נחשבים סמל לאומי. כדי ללמוד לנגן בו היה צריך להצטרף למקבילה הישראלית לחניכות ארוכת שנים במנזר עתיר טקסים בהרים, להקה צבאית כנראה. המחשבה הראשונה שלי היא איזה צינור תעשייתי כמו של מיומנה אבל איזה הדר יש בזה. אם נבחר בזה זה אומר שהמהפכנים הרדיקלים זכו חדשנות הייטק ושיוויון ואיזו תקווה תהיה לשמרנות אז.

לסיום, קצת מוזיקה של סוף העולם שתהיה לכם בהישג יד, למקרה הצורך, אם תרצו והחיפוש יקרטע.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, עדכונים מהשטח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s