הביטוי שהכי חסר לי בעברית הוא ביטוי שמשמעותו "לשבת לקפה" רק בלי קפה. כי אני לא אוהבת קפה. אם אני אקבע עם מישהי לשבת על תה זה יהיה אנגלי מדי או הזמנה למסיבת תה עם הבובות מדי. קפה זה של אנשים רציניים, בוגרים, מחוספסים במידה, ואני מנסה לפחות להעמיד פנים שאני כזו כי זה מה שהולך היום ותה יפגע לי בתדמית.
באופן כללי חסר לי הרגל רע מקובל חברתית, כזה שאני אוכל לחגוג עם חברי על המרפסת הקדמית מול שקיעת המערב, לחלוץ מגפיים ולהגיד: "אולי בגלל השתייה או העישון או הקפאין הזה ייתברר שחיינו פחות, אבל לעזאזל (קללה! אופציונלי- יריקה אל מעבר למרפסת), חיינו טוב!". ככה נשליך את הזהירות אל הרוח, עוד ביטוי שאין בעברית, ונחיה חופשי ומסוכן.
אין מה לעשות, הפנמתי את החלק הזה של החינוך בצורה טובה ויסודית מדי. בדיוק כמו שלימדו אותי אני לא שותה אלכוהול (פורים לא נחשב), לא שותה קפה, לא מעשנת.
מצד שני, הייתי יכולה לאמץ לי איזה הרגל טוב בצורה קיצונית ולהתנשא על העולם יחד עם חברי לתחביב. היינו צולחים טריאתלון יחד, או שותים שייק ירוק, מחליפים מתכונים לדברים מרזים ודנים כמה נקודות זה או כמה מנות חלבון או איך ניצלנו בצורה יצירתית את ארוחת-הביניים-פרי-חופשי-חינם-ליום, בשפת הסתרים של שותפי סוד. אבל גם את זה פיספסתי.
סיפור ידוע מספר על נגר שמחבר את העצים שלו בעזרת מגרעות ובליטות וככה העצים מתחברים, כמו בני האדם שמתחברים זה לזה בעזרת מגרעות ובליטות. אני לא חושבת שיצאתי רגילה מדי. נראה לי שהמגרעות והבליטות שלי לא מספיק מקוטלגות חברתית כדי שיהיה נוח להתחבר איתי. לכן חייבים ביטוי חדש ללשבת לקפה, זו אפליה בוטה מדי לטובת אנשי הקפה.
במקום תה 
מאד אהבתי את הרשומה. אני אישית שותה את הקה שלי בעיקר חברתית. כשיש עם מי לשבת לקפה. אחרת אני ממש לא מתאמצת..
תודה! אם קפה לא טעים לך את לא צריכה להעמיד פנים! צאי מארון השתייה החמה ושתי מה שכיף לך! אין מה להתבייש בשוקו, תה או סחלב! יחד נסיים שנים של דיכוי מצד אוהבי הקפה!