לכל מי שדאג, ואולי גם כסס ציפורניים במתח, אני מעדכנת שיש קיפוד.
ברגעים אלו ממש קיפוד עגלגל מרשרש בעלים שבחצר הבית שלי.
לא עדכנתי אתכם עד עכשיו כי רציתי לראות במו עיני, אבל בימים האחרונים קיבלתי דיווח מאורי, שהמשרד שלו עבר לחצר לרגל מגיפה כלל עולמית שמחייבת שהייה של חמשת ילדיו בבית, דיווח על קיפודים בחצר. המרחק בין לשמוע על קיפוד ללראות קיפוד הוא כמו המרחק בין לקרוא ביקורת מסעדות על מסעדה מעולה לבין לאכול במסעדה ההיא. אז הלילה כששמעתי רשרוש רצתי לחלון וכשהתברר שהפעם הקיפוד לא בטווח השקפה מהחלון הטרחתי את עצמי לפתוח דלת ולא הערתי אף אחד כך שיצא משתלם בסך הכל וראיתי קיפוד.
תיאורטית, קיפוד נשמע סבבה אבל בטווחי הסבבה של חיות, שזה בסדר אבל לא וואוו! כמו דברים חמודים אחרים, חלק מהעניין הוא אלמנט ההפתעה, שכמה שתגידי לעצמך: "חיה קטנה, בסדר, ראיתי חילזון אתמול וחתול שמונה פעמים ביום, גם עכבר היא חיה ולא הייתי רוצה לפגוש בה" פתאום כשאת רואה את החמידות החמודה מול העיניים רגשי החמידות גואים בך ואת מתפעלת מכל דבר. את מתפעלת מזה שהוא זז, כאילו לא ראית חיה זזה. אבל הוא זז בדרך מפתיעה כזו, את אומרת לעצמך, לא חלק כמו חתול ולא איטי כמו חילזון. כדורים קוצניים לא אמורים להדס מצד לצד בין העלים וזה מה שמפתיע. ואם משהו מפתיע אותך, את מבינה שאת לא לבד בעולם. אם היית לבד היית חוזה את זה, לא היתה לקיפוד העצמאות להיות קיפוד והוא היה מציית לגמרי לאיך שאת חושבת שכדורי קוצים אמורים לזוז, או, במקרה של כדור קוצים- להיתקע.
תאורת הרחוב צהבהבה על הגב של הקיפוד וזה נותן לו מראה רך, כמו דובי צעצוע. אולי הקוצים הם רק שמועה והקיפוד באמת רך כמו שהוא נראה.
אני לא יודעת אם זה אותו קיפוד שראיתי בפעם הקודמת.
מוקדם יותר הלילה שמעתי תנים. אעדכן.
לפרק הקיפודי הראשון –> הנה קישור
במקום תה 