לפני שבועיים שמעתי רשרושים ארוכים מהחלון, הצצתי לגינה וראיתי מולי את הקיפוד החמוד ביותר שראיתי אי פעם. הוא הסתובב לו כה וכה בגינה, בוחש באפו החמוד והארוך בשכבת עלי השלכת שמכסה את הגינה ותוך כדי הליכה השמיע קולות רמים של בחישה בעלי שלכת.
כבר ציינתי שהוא היה חמוד? כמו כרית קטנטנה זזה, עם רגליים (מרחוק לא רואים אם הוא דוקר) ופרצוף.
מאז יש לי חבר דימיוני. בכל פעם שאני שומעת רשרוש בעלים אני אומרת לעצמי בראש: "שלום אדון קיפוד!" וממהרת אל החלון להשקיף עליו, אבל לא ראיתי אותו מאז.
אני מנסה לשכנע את עצמי שאולי זה באמת היה הוא והוא בדיוק הלך. אבל אני לא כל כך מאמינה לעצמי ונראה לי יותר סביר שקיפוד בגינה זה יותר נדיר ממה שאני מצפה.
במקום תה 
נסי לתת לו תותים ואולי הוא יבוא.
נכון! אבל להיזהר שלא יתקעו בקוצים שלו!
קיפוד בגינה זה אחד הדברים החמודים שיש!
משתווה לזה רק ארנב עם שעון-שרשרת שחוצה את הכביש, או צב.
מאחלת שירבו כמותו קיפודים וישמחו אותך!
תודה רבה!
את הארנב הלבן כבר פיספסתי כנראה, אבל אם אראה צב אדווח!
אבל הכי הייתי רוצה לראות שוב את הקיפוד הזה, אולי זה יתפתח למערכת יחסים עמוקה יותר מסטוקינג.
פינגבאק: עידכוני קיפוד | במקום תה