האיש שהיה מפרק דברים והולך

לאיש שכל הזמן מפרק דברים והולך לא היה בית
אבל הוא לא הסתכל אחורה כדי לראות את זה כי הוא הלך.
כולם אמרו לו אין לך בית אין לך בית.
אהובתו אמרה לו אבל אין לך בית, והוא רק פירק דברים והלך.
הוא פירק לה את המילים לאבק מילים ואת החסימות לאהבה אבל זה לא בנה לה בית.
כי בתנ"ך, הוא הסביר לה, כתוב שיש לי בית.
ואז הוא נולד לו וראה שהוא בריא וחנוכת בית כזו הספיקה לו.
אבל אין לי מקום בבית כזה, אולי תרצה בית עם מקום לשנינו? אבל הוא נולד לבד.

לצערו הוא נולד לבד ומתגעגע. נקרע בין אל תלכי לתלכי.
ניסה ללמד את עצמו לומר "תלכי" ולשמוח, כי אין לה מקום אצלו רק אצלה,
והם יפגשו, יפרדו ויתגעגעו כל החיים, וזה יהיה הבית שלהם, כי הוא בנוי מזמן.

אחרי שהאיש שכל הזמן מפרק דברים עבר מן העולם גילו במחסן שלו דגם קטן של מגדל בבל,
אבל בצורה הנכונה, כמו שהיה ראוי לבנות אותו לפני שנים, אחרי שנח, לכן, כנראה, האל לא פיזר אותו.
אחרי שגילו את המגדל במחסן הוא כבר לא היה האיש שכל הזמן מפרק דברים כי הרי הוא בנה,
והוא גם לא יכל להיות האיש הבונה כי הוא כל הזמן פירק דברים,
ומסכום הבניה והפירוק נשאר אפס, וכך הוא נעלם באמת, לא רק עבר מן העולם כמו בן אדם אלא נהיה כלום.
כי אם היינו בונים בית שיתאים גם בשבילו, היה נשאר לנו עכשיו, כשאיננו, בית שלא מתאים לנו, ולכן טוב שלא בנינו, את רואה?

אם מסתכלים על המגדל בבל בעין חצי עצומה הוא נראה כמו מבוך שעשוי מעיתונים.
הוא היה עשוי ממחשבות.
האיש המפרק גילה שמחשבות, אם חושבים אותן מספיק חזק, והרבה, ורציף, ואמת, נהיות קשיחות יותר, מקבלות גוף משל עצמן.
וזה מוכרח להיות כי ככה ה' ברא את העולם.
מחשבות, אם חושבים אותן מספיק חזק, מקבלות גוף משל עצמן: בהתחלה גוף ערפילי ומהוסס, ואחר כך צמיגי ובסוף מן מגדל בבל מעיתונים חלולים. וחנוכת בית כזו הספיקה לו.

כל קרוביו וידידיו הובכו מכך שמחשבות מאריכות ימים אחרי ההוגה שלהן.
כלומר, זה תמיד כך, כשהוגים ידועים ואנשי שם משאירים אחריהם כתבים על כתבים ובאופן סמלי אפשר לומר שרוחם עדיין איתנו או שאנחנו נושאים עימנו את מורשתם או שמשהו מהם נשאר איתנו.
אבל יש הבדל: הוגי דעות ואנשי שם לימדו אותנו דברים.
למדנו לחשוב באופן שבו הם חושבים.
היו שם לוגיקה ואסתטיקה שישבו טוב על המחשבות שלנו גם.
מה שנשאר היה המחשבות שלנו בסדר שלימדו אותנו.
המחשבות של האיש הבונה, אם אפשר לקרוא לו כך בהקשר הזה, היו מחשבות עצמן, מנותקות מכל שכל.
ראו עליהן את העבר הצמיגי ואפילו את העבר הערפילי שלהן, והן התגשמו כמבוך עיתוני במחסן, והראש שלהן עבר מן העולם והן לא היו בראש של אחרים אלא סתם במוסך, זרוקות להן כמו מגדל בבל בצורה הנכונה שלו, זו שאלוקים לא רוצה להרוס.

הבת הקטנה שלו חשבה שאולי הוא עדיין במבוך והיא הלכה בו ימים רבים צועקת אבא.
היא ראתה אותו בכל המילים של כל העיתונים והיא חשבה שאולי הוא בלב שלה והיא שאלה אבא אתה בלב שלי ולפעמים היא ראתה אותו בלב אבל הוא לא היה שם באמת.
לפעמים היא ראתה אותו בצבע הירוק, למשל, או בצללים שלפנות ערב.
כי הכל מילים ומוצא האדם מן המילים ובכך אח הוא לכל.
ואז היתה מחפשת אותו בירוק, נוסעת לשדות אינסופיים או מתעמקת בצללי הערב, ואחרי מבט ימינה ושמאלה, לוודא שאין מי שיצפה בה באופן ביקורתי, היתה לוחשת: אבא? וזה לא היה הוא.
אולי אם היא תרכיב את המבוך בסדר הנכון, אם תיישר ותקטלג, אולי מילון, היא תוכל להרכיב מן העתק נאמן למקור, אולי בינה מלאכותית, זה מה שעושים היום עם מחשבות חזקות במיוחד.

המבוך הטעה הרבה אנשים. הם קראו באופן מלומד מן הקירות את כל המילים שכאילו היו הוא אבל הוא לא היה שם בפנים. כי באמת הוא היה רך, ופריך, חמים, ואוהב. והיה לו זקן שדוקר אותך, אבל רק בשביל להזכיר שהוא שם והוא מישהו אחר. והעיניים שלו כל הזמן הצטערו על שהוא היה רק הוא, וניסו להיות בשבילך כל העולם, ולחשוב מחשבות חזקות בשבילך, מחשבות שיגיעו רחוק ואולי תהיה להן משמעות גם בלי העיניים בתוכן אם הן יהיו יציבות מספיק. כי העולם ים גדול מאוד.

והם קיפלו את המגדל לסירה, לשוט בה בים גדול מאוד, והיא לא היתה הוא אבל הפרידה קצת בינם לבין המים וחיברה קצת בינם לבין המים והיה בה מקום לכל הפגישות והפרידות והגעגועים.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אהבה, דברים שקרו באמת, זכרונות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על האיש שהיה מפרק דברים והולך

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אפרת אהובה,
    המילים שלך מדוייקות.
    הדמעות שלי התערבבו עם התרגשות מעוצמת המילים ועוצמת הגעגועים לאבא שלי. תודה אפרת שהעלת את זכרו הקדוש והמתוק. תודה!

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מקסים ומעורר מחשבה. זכרון אלו שהלכו מאיתנו ומה השאירו אחריהם.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אפרת. נגמרו לי המילים. תודה על הכשרון הענק שלך לדייק הבנות. אבא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s