בועת העסקים הקטנים

אני לא יודעת איך נראה הפייסבוק שלכם אבל הפייסבוק שלי מראה לי כל הזמן פרסומות לעסקים קטנים שמלמדים אנשים אחרים איך להדריך אנשים אחרים שפותחים עסקים קטנים, וכו'. בפרסומות תמיד יש נשים מחייכות מדי, או גברים שצעירים מדי בשביל הזקן שלהם, שילמדו אתכם איך להצליח כמוהן, ליצור מותג מוביל, לשווק אותו, למתג אותו, לצלם, לעצב, להלביש, למכור, להרוויח מלא. מהבית. בשעה-שעתיים עבודה בשבוע, ואז 50,000 אלף שקל. ייתכן שערבבתי בין פרסומות שונות, נראה מפוקפק ה50,000 שקל בשעה שבועית.

אני חושדת בהם.

הם מספרים לאן הם הגיעו, אבל לא מספרים מאיפה. יש הרצאת טד שאני מחבבת, אנסה לאמבד אותה כאן ותראו גם (האמת היא שאני מחבבת את הניסוי שבתחילתה ואת המסקנות המיידיות שלו, פחות את התיאוריות שבאות אחר כך):

נניח בצד את השאלה שבכותרת ההרצאה, אם כסף הופך אותך למרושע. התובנה שהכי אהבתי בניסוי היא שכששאלו את השחקנים ה"עשירים", שכרגע סיימו לשחק משחק מונופול שבו להם יש שתי קוביות וליריב אחת, שבו הם מתחילים עם סכום גבוה יותר של כסף ומקבלים משכורת כפולה בכל סיבוב, למה הם ניצחו, השחקנים מתחילים להסביר על מהלכים חכמים שעשו, נכסים שהם קנו וכו', כשהם מייחסים את ההצלחה לעצמם. מה שמגניב בזה (סליחה על המגניב. הסלנג שלי נעצר בשנות התשעים ומסרב להתקדם) הוא שהסיפור שהם מספרים לעצמם באופן אותנטי הוא סיפור של אדם שההצלחה שלו קשורה לתוצאות המעשים שלו ולא לתנאים חיצוניים. הם לא נתפסים כמשקרים בעיני עצמם כשהם מדברים על ההצלחה שלהם. כפסע בינם לבין פרסומת בפייסבוק שמבטיחה ללמד כל אדם כיצד לנצח במונופול בשלושה צעדים פשוטים.

לכן אני חושדת בכל העסקים שנראים מושקעים מדי מכדי להיות שווים את הכסף שהושקע בהם. אולי אלו ההימורים החדשים של העשירים, כי על כשלונות לא יספרו לי אלא אם כן יש נסיקה מופלאה בסופם.

ובכן, אם יש כאן קוראות, מה דעתכן (השאלה מופנית גם לקוראים)? (פייסבוק מקלקל אותי. הוא עושה אותי הרבה פחות דעתנית והרבה יותר מתעניינת בדעתם של אחרים) גם אתן חושבות שהעסקים הקטנים הם בועה שבה אנשים מייחסים לעצמם הצלחות שהגיעו אליהן בזכות נקודת פתיחה טובה בחיים (הרבה כסף לניסוי וטעייה) או שבאמת יש איפשהו עולם מקביל שבו היצירה באה בקלות וצומחת כמו עציצים מרוצים?