יש בעיה בביסוס טיעונים מוסריים על אסתטיקה.
בימים האחרונים ראיתי התפעלות רבה מה"יופי" של התמונה של מלאניה טראמפ עם נחמה ריבלין. "תמונת השנה". ראיתי גם ניסוחים מעניינים שמדווחים על פגישה בין "נשיא ארצות הברית לנשיא ישראל" קריצה קריצה, תראו מה עשינו, הקבלה בין שני נשיאים. הוא נשיא והוא נשיא, מה ההבדל.
נראה לי שהיתה קבוצה גדולה של אנשים שראו משהו שיותר מוצא חן בעיניהם מאשר הפגישה בין ראש הממשלה ואשתו לבין נשיא ארה"ב ואשתו, ומעט הסתנוורו מהעניין.
הבעיה עם אסתטיקה היא שהיא מתעתעת, מסתירה את מה שחשוב. נדמה לך שאתה רואה בשמלה של נחמה ריבלין "פשטות, אותנטיות וצניעות" מול כל הפלסטיק והחיקוי, אבל אם אותה שמלה היתה השמלה של שרה נתניהו, יתכן שהיו רואים בה עממיות שלא במקומה וחוסר כבוד לפגישה. הטענה שלי היא כמובן לא שהשמלה לא היתה מספיק יפה, אלא שלא צריך להסתכל על השמלה.
התמונות האלה והסיקור הם הסתכלות שטחית מחופשת לתרבות גבוהה. אין שום שיקול של יופי או תואר שרירותי של "מכובדות" שניתן על ידי כמה צופים בודדים, בשנייה, מהיקסמות ליבם, בבחירת ראשי ממשלות. זה עניין של דמוקרטיה, בחירת הרוב, וכו'. בלונים של "איזה יופי" לא משנים את זה ומסיחים את הדעת מהעיקר.
במקום תה 