הלכו העצים

פרויקט 929 זימן לי קריאה במשל יותם. תקציר: שנים אחרי שגדעון הציל את העם, הוצעה לו המלוכה והוא סירב, נותרו לו 70 בנים, יורשים טבעיים. אבימלך, בעצה אחת עם בעלי שכם, הרג את כל אחיו כדי להשתלט על השלטון. יותם הקטן שחמק מן הטבח נושא נאום מול בעלי שכם ומזהיר אותם שהשתלטות כזו על המלוכה תוביל לחורבן. הנה חלק מן הנאום ובו משל:

וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם. וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים. 
הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ
וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ. 
וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים? 
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ 
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים? 
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ. 
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים? 
וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ. 
וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי, וְאִם אַיִן, תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.

אני אוהבת לראות במשל הזה רובד נוסף מעבר לזה הגלוי לעין. במבט ראשון יש במשל ביקורת על האטד, שרצה לנצל את מעמדו כמלך כדי לפגוע באחרים, וביקורת על העצים שבחרו למלוכה במועמד הפחות טוב מכולם רק מפני שהיה זמין.

יש שקוראים במשל גם ביקורת על העצים שסרבו למלוכה ומוצאים בו משמעויות פוליטיות עכשוויות בטענה שהטובים לא רוצים ללכלך ידיים בפוליטיקה וכך דופקים את כולנו.

אני רואה בו מסר שמגחיך את מוסד המלוכה. זה מתחיל כבר בפתיחה הגאונית של המשל: "הלוך הלכו העצים". איך עצים יכולים ללכת? הפועל הזה הוא מילה מנחה בקטע כולו: "וילכו וימליכו", "וילך ויעמוד", "לכי את" וכו'. גם הסירוב של העצים להם הוצעה המלכות בתחילת המשל מסתיים בסירוב לנוע. איזה אי של שפיות העצים האלה! ברור שהם לא הולכים לנוע לשום מקום! הם עצים! ולכן גם התשובה של האטד מדהימה: בואו חסו בצילי. עושה צחוק מעצים שזזים ממקום למקום. העצים שסרבו נהגו בחכמה, התנהגו כמו עצים, נשארו במקום ודבקו במה שהם יודעים לעשות הכי טוב – להיות יצרניים.

ולמה עצים צריכים בכלל מלך? מה יהיה תפקידו של מלך כזה? נניח הסיפור היה מסתיים בסוף טוב: התאנה היתה מסכימה למלוך וניכר מדבריה שיש לה אופי יצרני ולא הרסני. מה אז? איזה חוקים התאנה היתה מחוקקת? באילו מחלוקות היתה מכריעה? אולי דבריו ההרסניים של האטד נבעו מתוך מקום של וואקום: אין באמת מה לעשות עם הכוח הזה של להיות מלך. אנחנו ממש בסדר כמו שאנחנו. אני יכול לשחק אותה מלך, עם סמכות וחוקים וכוח, אבל מבחינה מהותית זה לא נצרך ולכן כל חוק שאחוקק יהיה שרירותי ולבסוף יוביל לשימוש לרעה בכוח.

אולי המשל מכוון לומר שמלוכה היא דבר לא טבעי גם לאנשים (כי האדם עץ השדה?). שאם כל אחד יעמוד במקום ויעשה את שלו ממילא יהיה טוב לכולם. מה שחשוב זו היצירה ולא המעמד החברתי והתואר ("מלך") שניתן למישהו.

אני אוהבת את הקריאה הזו כי היא מציגה את יותם כממשיך דרכו של גדעון וגדעון היה דמות חיובית סך הכל. אם קוראים את זה בקריאות האחרות יש מעט ביקורת על גדעון, על כך שדחה את המלוכה.  על פי הפירוש שהצגתי כאן המסר עקבי יותר.

אני אוהבת שהמסר של הסיפור מתהפך. זה כמו ציור של אשר: לרגע חושבים שהמסר של הסיפור הוא שמלוכה זה דבר חשוב וצריך לבחור את המלך הנכון וברגע שאחריו אפשר לראות איך אולי המסר הוא שמלך, בכללי, זה רע. שיותם מתחיל את הסיפור בהנחת יסוד שמלך הוא דבר נצרך ומוביל את הסיפור עד אבסורד. איך נפלנו בזה כמו פתיים, האמנו לו שצריך מלך. אפילו לא שמנו לב לפתיחה שבה יש עצים הולכים, כי היה יפה בעינינו הרעיון של לבחור מלך. כי אולי יש בנו שאיפה עמוק בלב שיהיה מלך איפה שהוא בעולם כי אז יש תקווה שאולי המלך יהיה פעם אנחנו (הדברים כתובים בלשון מלך אך מיועדים גם לנסיכות).

ויש גם צד נעלה במחשבה שאולי המלך יהיה אנחנו, לא רק אופורטוניזם, כי בעומק האל נמצא בכל מקום, אז יש לנו חלק במלך העולם.

קריאה נוספת:

– דף לימוד שאורי ואני הכנו באתר מדרשת למי שרוצה ללמוד את הפרקים האלו: מי רוצה להיות מלך?

– פוסט שכתבתי לא מזמן על המתח בין נדודים להישארות בבית שיכול לתת כיוון נוסף לסיבה שבגללה אני מחבבת את העצים העצלנים שבחרו לא לנוע: אתה נווד לחש מדבר.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה לייפסטייל ואיכות חיים, פרשת השבוע, תורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הלכו העצים

  1. רוני הגיב:

    בהחלט למדתי והשכלתי, גם אני חשבתי שהמלוכה היא העניין, אבל בעצם הכל בתוכנו וההחלטה עמנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s