מה אני קוראת (52)

בגלל שנושא כתיבת תוכניות לימודים קרוב אל ליבי אני משתפת בביקורת על קטע מספר לימוד של הבן שלי.

מדובר בספר לימוד עברית סטנדרטי לכיתות ד' בממ"ד: על קצה הלשון.

בתוך הספר מצאתי את הקטע הבא:

סיפור

אני לא יודעת מה מצאו עורכי המקראה בסיפור העם המסוים הזה. אולי ניסו להכניס יצירה שכתבו מחברים לא אשכנזים (נראה לי שאין בספר יצירות שכתבו סופרים לא אשכנזים, רק כמה סיפורי עם).  המשפט שצרם לי הוא "לא רצה לשאת אישה כדי שזרה לא תטפל בבנו אהובו". הוא צורם בגלל שאני מדמיינת איך מרגיש ילד שהוריו נישאו מחדש כשהוא קורא שהורה הדואג לבנו באמת לא יינשא מחדש כדי שזרים לא יטפלו בבנו. הוא צורם לי גם בגלל שאשתו השניה של האב נקראת "זרה", כשעדיף לחנך לכך שמשפחה היא משפחה והאהבה מתגברת על קשרי הדם.

אולי יש למשפט הזה ערך תרבותי שהוכנס בכוונה לסיפור המקורי והיה רצון לשמר אותו. ללמוד על תרבויות שונות מזו המודרנית שלנו בהן היתה חשיבה אחרת לגבי הורים חורגים. מורה יכול לדלג על משפט כזה, להשאיר אותו כמשפט אווירה, אבל יש התייחסות אליו גם בעיבוד של הטקסט עם התלמידים:

עיבוד

אני מקווה שבמדריך למורה יש הוראות לשים את המשפט הזה בהקשר הנכון ולא לשבש את המושגים של הילדים לגבי מקומם של הורים חורגים. אפשר לומר לתלמידים ששיבוש כזה הוא נפוץ באגדות עם (סינדרלה, שלגיה, עמי ותמי).

לטעמי היה עדיף להשמיט את המשפט על החיסרון שבאישה שניה ולא להיכנס לרקע.

עוד עניין שצרם לי בסיפור, במידה פחותה יותר, הוא ההבדל בין הגירסה הזו של הסיפור לגירסה אחרת שלו ששמעתי. כאן הבן גדל ומתחתן ונולד גם נכד וכולם גרים יחד. אשתו של הבן לא אוהבת את הסבא ונותנת לו כף עץ שכנראה היא משפילה ויום אחד האבא לומד לקח כשהוא רואה את הבן שלו מכין כף מעץ "כדי שכשאתה תהיה זקן אוכל לתת לך לאכול בכף עץ כמו סבא".  אני מכירה גירסה שבה האב הוא זה שמזלזל בסבא. מדוע נבחרה גירסה של הסיפור שבה האישה היא שמזלזלת בסבא? האם מנסים לחזק בנו את התחושה שאישה מבחוץ זה רע? ומדוע האב הוא זה שלומד את הלקח בסוף, האם לא הגיוני יותר שהאישה היא זו שתלמד את הלקח ותשפר מעשיה, או שאולי משתמע מהסיפור שהאב הוא שצריך ללמוד את הלקח ולחנך את אישתו?

אני מבינה את הרצון לשמור על אותנטיות. זו מוטיבציה שמניעה אותי גם, כשאני מספרת לילדים סיפורים מחברות שונות. לא הייתי רוצה לבטל בעיני הילדים את הניואנסים שבין התרבויות השונות ולהציג בעיניהם את התרבות כפי שהיא משתקפת דרך המשקפיים של החברה שלי היום וערכיה. מצד שני, כדאי לחנך לקריאה ביקורתית.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה גינון, סוציולוגיה, ספרים, פמיניזם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על מה אני קוראת (52)

  1. galia הגיב:

    מסכימה איתך לגמרי. גם אני מכירה את הגרסה שבה האב (הבן) הוא שנותן את כף העץ לסבא (אביו).

  2. מתן הגיב:

    את לא עקבית: את רוצה להשמיט צרימות או לחנך לקריאה ביקורתית? זה או-או

    • אפרת הגיב:

      אני מתלבטת. אני חושבת שחשוב גם וגם, תלוי מתי. אישית הייתי מוותרת על המשפט שבתחילת הסיפור, אבל לא על החלק שבו האישה מסתכלת בעין רעה על הסבא (אם הוא אותנטי), כי הראשון עלול לפגוע בתלמידים חלשים ספציפיים והשני פחות. לא גיבשתי דעה לגמרי ואשמח לשמוע ממי שכתב את זה (או מאחרים שרוצים לצדד בו) מה היתה המחשבה החינוכית מאחורי הבאת הסיפור הזה כפי שהוא, אולי פספסתי משהו חשוב.

  3. מתן הגיב:

    קראתי את הסיפור. לא הייתי משמיט ממנו דבר, זה סיפור קצר תמציתי, מדויק, מטריד, עם התחלה, אמצע וסוף, מעט המחזיק את המרובה.
    הסיפור מתאר שלושה דורות של זכרים מנקודת מבט פטריארכלית מובהקת. שתי הנשים שבסיפור – האחת נעדרת והשנייה נוכחת – ממסגרות את המערכת הגברית הסגורה. האם הביולוגית מחזקת את המערכת עם מותה ואילו האם החורגת מערערת עליה. המילה "זרה" היא אפוא רב משמעית – בפשטות: זרה לבן שהרי היא אינה אמו, וברובד העמוק: זרה לסדר הפטריארכלי.
    לבסוף המערכת הגברית הסגורה עומדת למבחן בידי הצאצא הקטן שקולו מסגיר את החולי שלה, או את הפחד המקנן בפרטיה: ביזוי הזקנים והדרתם מפני המערכת המקובלת יותר, זו של הגבר והאישה. הערעור על המערכת מחזיק בחובו גם את המפתח ליציבותה. אביו של הילד ודאי הבין את הרמז וחזר מדרכו הרעה.
    הסיפור מדגיש את המתח בין שתי מערכות מקבילות בחברה המסורתית – המערכת השבטית, "החמולתית", והמערכת המשפחתית "המודרנית" – מתח שבוודאי הורגש היטב אצל בני עדות המזרח שעלו ארצה.
    זה סיפור מצוין ממש ואפשר ללמוד ממנו הרבה, בתנאי שייקרא בתשומת לב ויתווך היטב לתלמיד בידי המורה.

    • אפרת הגיב:

      אני לא אוהבת את הסיפור. גם לא מכירה את המקור ממנו שמע הכותב את הסיפור, אבל הייתי עורכת לו את הצורה. קודם כל, הייתי מתחילה עם גיבורי הסיפור בזמן הווה- אין סיבה להתחיל מלספר איך האבא נולד. ברור שאבא שלו אהב אותו וטיפל בו. זה סתם מסבך את הילדים במשפחתולוגיה כשהקונספט של ילד שמתחתן והופך לאבא עוד לא לגמרי ברור להם מחייהם שלהם, בגוף ראשון.
      דבר שני, הייתי מעמיקה את הקונפליקט. האישה לא הסתכלה על הסבא בעין טובה. תוכלו לפרט? תהפכו אותה למרשעת ממש. מה היו המניעים שלה? היא שנאה זקנים? היא קנאה בתשומת הלב שמרעיף בעלה על אביו? היא היתה קמצנית? חשוב לילדים לדעת, וככה זה סתום.
      ועוד עניין- אופן הביזוי של הסבא היה על ידי שהביאו לו כף עץ. מה הביאו לשאר המשפחה, כף מזהב? למה שיביאו לסבא כף עץ? מי משתמש בכפות עץ? אם הייתם רוצים להמחיש ביזוי הייתם מושיבים את הסבא בפינה. שיאכל בכלים סדוקים וישנים.
      יש לך אוצר מילים עשיר אבל כמה שלא תגיד "פטריארכלית", "מערכת", "צאצא" ו"פוזמק" זה לא יהפוך את הסיפור הזה לטוב תמציתי, מדויק, מטריד או מעט המחזיק את המרובה. אמנם יש לו התחלה אמצע וסוף אבל הם לא במקומות הנכונים ולא קורים דברים מעניינים מספיק באמצע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s