אתה נווד, לחש מדבר

סיפור נצחי על הבחור הנווד והאישה שמחכה, או לא, מסתובב בין דפי התרבות בלבושים שונים. פעם הבחור נווד בשיר אהבה בדואי ובפעמים אחרות ספן והיא שמה נר על החלון. הקונפליקט הבסיסי בין הרצון של האישה לבית והרצון של האיש לנדודים נפתר בדרכים שונות. כשהוא ספן נורא קל להרוג אותו בים והיא יוצאת קדושה מעונה ששומרת לו אמונים, בגרסאות אחרות של הסיפור היא מתייאשת והוא מגלה שאין לו לאן לחזור.

כשהייתי קטנה כתבתי משהו שדומה לשיר שהלך ככה:

שמח נווד!
ביתך בנדודיך.
אך למעני ביקשתיך: חזור.
ולא כנשים המצפות עלי חוף,
כי אמרתי: יכלו נדודים, תכלה נוודות, ואוכל שבת בטח בבית.

האישה בשיר הזה לא רוצה שהנווד יחזור אליה בגלל שהיא רוצה אותו אלא בגלל שעצם קיומה של תופעת הנוודות מאיימת עליה. היא צריכה אישור והסכמה חברתית להישארות בבית. בדימיון שלה אם היא רק תעצור את הנדודים של מי שהיא מכירה היא תוכל להילחם ברעיון הכולל של הנוודות בעולם בבחינת מה שאת לא רואה לא קיים.

המלחמה ברעיון הנוודות היא חלק מההכרה העצובה בבדידות הקיומית. לעולם לא נהיה אחד עם מישהו אחר. תמיד משהו לא צפוי יזוז סביבנו, יירחש. אין לנו שליטה מלאה על הכל. השיר הזה מציג שחרור של הבחור מתוך הכרה בכך שהרעיון של האחיזה הזוי ומופרז, כי אין באמת סיכוי שבכך שהיא תמנע ממנו לנדוד באמת יכלו הנדודים בעולם.

אחד הביטויים היפים של הסיפור על הנווד ועקרת הבית הוא בשיר של יצחק שלו "מקנאה אנוכי". פעם ציטטתי את כולו בבלוג אבל מאז אני כבר לא כזה בעניין של הפרת זכויות יוצרים אז אני אכתוב כאן חלק ממנו ואז תלכו לקרוא בפוסט הישן ההוא את הכל כי השיר כל כך יפה:

"מקנאה אנוכי בנופים אשר אהבת.
העבר אלי חלק מאהבתך אליהם.
גם אני נוף…"

הסיבה לכך שנזכרתי בסיפור הישן הזה היא שפתאום חשבתי על מדרש לפסוק בשיר השירים שהיה קשה לי שקשור לתנועת הנפש שבו: "יפה את רעייתי כתרצה, נאווה כירושלים". אף פעם לא הבנתי למה הבחור משווה את רעייתו לערים – תרצה וירושלים. אני מבינה שהוא משווה אותה לתיאורים טבעיים ורומנטיים יותר, אבל מה יפה בעיר, ומה בעיר מזכיר בחורה? נראה לי שחז"ל עלו על זה וניסו לדרוש שתרצה זה בכלל לא שם של עיר, זה בעצם מהשורש ר.צ.ה, והוא מתכוון לומר לה שכשהיא רוצה משהו היופי שלה מתגבר ואין ברירה אלא להיענות לה. או אולי זה שם של עיר שהיו בה נשים מעולות והוא מתכוון לומר שהיא סבבה כמו הנשים משם. לאור מה שכתבתי למעלה ובמיוחד לאור השיר של שלו הפסוק הזה נראה מאוד רומנטי: הוא אומר לה שהיא יפה כמו ערים גדולות. כמו ערי מסחר. היא יפה כמו הערים שבהן הוא עובר בעבודה שלו. את יפה כמו העבודה שלי. אם כבר יש תחרות בין האישה לבין העבודה של הבעל (אתה כל היום בעבודה) עדיף שיגיד לה שהיא יפה כמו העבודה שלו, שיהיה ברור שהעבודה לא מנצחת. את יפה כמו הנוף. אם נוף זה הדבר שהנווד הכי אוהב, "את יפה כמו הנוף" היא מחמאה גדולה. וגם בשיר השירים מדובר בנווד: "ברח דודי, ודמה לך לצבי או לעופר האיילים על הרי בשמים". אולי כשיגיע לתרצה או לירושלים יזכר בה.

הנה קישור לשיר נהדר של יהושע אנגלמן שבו יש לחן גם למילים "יפה את רעייתי כתרצה נאווה כירושלים", תקשיבו. אני אוהבת את השירים שלו. השיר הוא משנות השמונים בערך, אז אם תצלחו את החצוצרות תוכלו לשמוע שיר מאוד יפה עם לחן שממחיש מעגל רוקדים. בשיר הזה נשמע שחשוב לו להגיד לה שהיא יפה כתרצה נאווה כירושלים, ושהיא תשמע. הלחנים של אנגלמן לשיר השירים מחיים את הסיטואציות שמתוארות בפסוקים, כמו הצגה.

עד כאן מחשבות שעלו בי על המחמאה המוזרה "יפה כתרצה".

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אהבה, ירושלים, שירים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אתה נווד, לחש מדבר

  1. פינגבאק: הלכו העצים | במקום תה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s