אישה מאיטליה שקראה היום בבלוג שלי – אני כל כך מעריכה את זה שאת קוראת את הבלוג שלי מכל כך רחוק! תודה! אני כל כך שמחה שלמישהי היה זמן לעצור באמצע כל האיטליה הזרה והמוזרה כדי לקרוא כאן. כאילו עשיתי תחרות עם כל הפסלים המגניבים, הכנסיות עם התקרות הממש גבוהות וכל טיולי האופניים בעמקים המוריקים תמיד ומישהי העדיפה לקרוא כאן על פניהם. הא! איטליה! החזרתי לך על חורבן הבית (אולי לא) !!! (התודה נכתבה בלשון נקבה אבל מיועדת במידה שווה לגבר, אם זה היה גבר.)*
למרות שאני יודעת שלדברים באינטרנט אין שום בעיה להופיע בו זמנית בכל העולם זה עדיין נראה לי נס שדברים מגיעים רחוק. תפיסת המרחב שלי נעצרה אי שם בתחילת שנות השמונים ומאז היא מסרבת להפנים את העולם החדש.
כמו כן, תודה לחברים מקנדה, ארה"ב, יוון (הי מוריה!) ופולין (פולין?! נראה לי טעות.).
*אם הקריאה האיטלקית כאן היתה בטעות אני מתנצלת בפני הנודדת המאוכזבת על שעיכבתי אותה בדרך לדברים באינטרנט שהיא כן רצתה למצוא ומקווה שהדרך תהיה קצרה יותר להבא.
במקום תה 
גם בקנדה יש מישהו שקורא את הבלוג שלך.
וגם אני לפעמים עדיין נפעם מיכולות התקשורת כיום. רק לפני 20 שנה אפילו לא חלמנו עליהם.
השבוע דיברתי עם ההורים שלי בשיחת וידאו תוך כדי הליכה ברחוב ואבא שלי זרק באגביות "היי תסתכל איזה זנב המטוס מאחוריך משאיר על השמיים".
רק מלשמוע מישהו מדבר על זה שהוא בקנדה וההורים שלו רואים את המטוס שמאחוריו בשיחת וידיאו עושה לי סחרחורת מרחקים. תודה על השיתוף! אני מרגישה פתאום רחוקה וקרובה בו זמנית.