מה אני קוראת (50)

סוף סוף קראתי את הרוח בערבי הנחל. כבר התחלתי לקרוא אותו בעבר והפסקתי. יש בו את כל תנאי הפתיחה לספר שאני לא אוהבת: אוסף סיפורים על חיות שמתנהגות כמו גברים מבוגרים כמעט בלי שום דמות נשית בעלילה. מלא תיאורי טבע א-ר-ו-כ-י-ם. דמויות שמהרהרות יותר מדי, וכשהן לא מהרהרות הן חושבות ואז עושות הפסקה ושוקלות בדעתן כל מיני עניינים וחוזרות לשקוע בעוד קצת הרהורים.

אחרי שהצלחתי להתגבר על כל אלה אני חייבת לקבוע, כמו טריליארדים של מבקרים לפני, שמדובר בספר מופתי. ספר שעוסק, בין השאר, בנושאים האהובים עלי: כביסה, רביצה בבית, אוכל ואירוח, משמעות העושר, מיתוסים בחיי היום יום ואמנות. גיבורי הסיפור אולי נלחמים כמו גברים ומתלהבים ממכוניות כמו גברים אבל הם חברים טובים כמו שתי ילדות קטנות עם קוקיות שבדיוק אחרי שאחת מהן סיימה ללוות את השנייה הביתה השנייה מלווה את הראשונה הביתה כדי שיהיה הוגן, וכו'.

הרוח בערבי הנחל הוא קודם כל סיפורה של חברות. הספר עוקב אחר חברותם האמיצה של החפרפר, נברן המים, מר גירית וקרפד. החפרפר יוצא ממאורתו ולומד על העולם ואתגריו מהנברן. מר גירית מעמיד פנים של מתבודד ומסתגר אך בלב הוא איכפתי ואבהי וילדים קטנים מתים עליו, משום מה. והקרפד הוא חבר מגעיל, ערמומי, הולל, קל דעת ומרוכז בעצמו שמסיבה לא ברורה חבריו אוהבים אותו בכל זאת ומשתדלים להוציא אותו מצרות שונות אליהן הוא נקלע. נברן המים הוא נברן מים. פעם כשחפרפר ממש רצה ללכת הביתה והיה עייף ומדוכא הוא טיפל בו בחום וברחמים עטף אותו בשמיכות, בישל לו ועזר לו לארח חבורה של ילדים קטנים ומשמחים שנקלעו לביתו במקרה. אמרתי כבר שהם חברים טובים כמו ילדות קטנות?

תיאורי הטבע, אם מתעמקים בהם, הופכים מתיאורי טבע לתיאורים עדינים של הנפש והאדם, שהוא תבנית נוף מולדתו, הופף אחד עם הטבע בעוד מובנים כששומעים את הטבע מהדהד באופיין של הדמויות.

– כל כך הרבה חיות. זה ספר ילדים? – לא!!!!! . לא ספר ילדים. כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה בעבר ציפיתי לספר ילדים, ראיתי שהשפה גבוהה, העלילה איטית וההומור הדק עובר פעמים רבות הרבה מעל ראשם של ילדים והחלטתי שזה ספר גרוע כי הוא לא מתאים את המדיום למטרה. אם רוצים לדבר אל ילדים- איזה פספוס זה לכתוב בשפה כל כך בלתי קריאה עבור ילדים! זה יכול להגיד על חוסר אינטליגנציה של סופר. או של מתרגם. אבל לא מצאתי תרגום שהוריד את השפה מספיק, או שגרם לעלילה לרוץ מהר יותר (לפחות בפרקים הראשונים) באופן שימשוך ילדים כך שהנחתי שוודאי מדובר בחוסר אינטלגנציה של הסופר. כשמורידים את הציפיה לפגוש בספר ילדים הכל פשוט יותר. יש לי סבלנות לתת לדמויות זמן להבשיל, ולמרות שתאורן הפיזי הוא קשקוש גמור (הדמויות הן חיות מדברות שגרות במאורות בחורש או בטירה ומתנהגות כמו בני אדם בוגרים, כולל נהיגה במכוניות, בעולם שקיימים בו גם בני אדם וחיות מחמד שסגורות בכלובים. מה???!) אני מכירה בכך שיש משהו בכמיהות שלהן, בדיכאונות שלהן ובשיגעון הגדלות המזדמן שדומה לבני אדם יותר מאשר דמויות של בני אדם בספרים אחרים.

ספר חובה לסבלנים. האקשן מגיע בסוף. האהבה מתגברת והניכור נמס ככל שמתקדמים עם העלילה. ממליצה מאוד לקרוא את הספר המוער וכך לקבל באותו זמן גם הצצה לחיי המחבר ולתקופתו שרמוזה בספר אבל בלתי נראית למי שאין לו הערות צמודות.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה חיות, ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s