המטרה: לבדוק אם לרכוב על אופניים זה כמו, ובכן, לרכוב על אופניים.
האמצעים: אפרת אחת, לא רכבה על אופניים כבר עשר שנים, אופניים, פארק ירקון, קבוצת ביקורת: נקרא לו א', לא ידע מעולם לרכוב על אופניים, פוקד בקביעות את מפגשי התמיכה לתל אביביים אנונימיים שלא יודעים לרכוב על אופניים בעיר שבה לכל אחד אחר, פחות או יותר, יש זוג אופניים מקופל טוב באחד מהכיסים של התיק.
מהלך הניסוי: קושי בהתנעה, אחרי 5 דקות הצלחה בלרכוב ישר, אחרי 10 דקות הצלחה בפנייה ימינה ב90 מעלות, אחרי 11 דקות חוסר הצלחה ביו-טרן עקב כך שקבוצת הביקורת חטפה את האופניים בתירוץ שאני רוצה גם. כאן המקום לספר שקבוצת הביקורת בכלל לא היתה בתכנון ונוספה בדיעבד כשהאפרת האחת לא הצליחה לעמוד בלחצים של אני רוצה גם. הוא לא הצליח.
מסקנות: קשה לנסח מסקנות באופן חד משמעי. מצד אחד, באמת הצלחתי לרכוב על אופניים, מצד שני, אולי אני מוכשרת במיוחד ואחרים שינסו את אותו הדבר ייכשלו כישלון צורב. אז אולי לא כדאי לנסח המלצה גורפת לפצוח במסעות אופניים בסבבה שלכם אחרי עשר שנים שלא רכבתם מטר.
מה הלאה? חזרה על הניסוי. ללמוד מהם הילוכים ואיך משתמשים בהם (ידעתי ושכחתי), לשלוט על אופניים מספיק טוב כדי לא לדרוס אנשים אחרים. האמצעים הדרושים: אפרת, פארק ירקון, אופניים. זמן פנוי.
טוב, בשביל מה יש עוד פסח בשנה הבאה?
במקום תה 
בכל סוכות יש 'סובב תל אביב'. תוכלי אפילו לרכב על איילון (כיכר המדינה->הנמל->חוף הצוק->איילון->קיבוץ גלויות->הרברט סמואל->כיכר המדינה. או משהו כזה.).
מועדים לשמחה.