מה אני קוראת (40)

הספר "אמנות ההכלה" שכתב מיכאל אבולעפיה הוא כמו מסז' לנפש קפוצה. כותרת המשנה שלו היא "המדריך לחינוך מתוך אהבה" וכל הוויתו היא להמחיש אהבה, להדגים, לתת כלים לאהבה ולעודד אותה, באחריות, גם במקומות שהאינסטינקט אומר לכם להתרחק.

הספר בנוי מקטעים קצרצרים המספקים תובנות בסדר גודל שאפשר להעלות על כפית אחת, תובנות בגודל ביס, שנכנסות לטווחי קשב של אנשים שנוהגים לגלוש באינטרנט (אתם ואני). הקריאה בספר היא יותר מעגלית מלינארית. התחושה היא, אמנם, שיש כיוון לספר, ועמוד שדרה, אך נראה שמקריאה חוזרת וממפגש מחודש לאורך הספר עם תובנות שכבר קראנו עליהן קודם ונראות בקריאה הזו קצת שונה ניתן להפיק יותר. למרות שהכותב הוא פסיכיאטר, לא מדובר בספר מחקרי-מדעי אלא בספר מוסר שניתן לעשות יחד איתו עבודה אישית על המידות.

הספר מחובר היטב למקורות היהודיים, אם כי לא תמיד אפשר להבין את הכוונה של הכותב כשהוא משייך פסוק מסוים להלך רוח מסוים, לעיתים הדברים מתבהרים בקטעים אחרים בספר, בהם נעשה שיוך ברור יותר של הפסוק להלך הרוח ולפעמים הפסוק נשאר כמעין מנטרה המלווה את התנועה הנפשית. הייתי פעם בשיעור שלו ושמעתי את המנטרות\פסוקים\מקורות הללו גם שם. מכאן ניתן ללמוד כי מדובר באדם עקבי. אולי אם היה לי יותר קשב הייתי יורדת לעומקם של הקשרים, אולי אם היה לי מבט עגול יותר על משנתו (מעוד ספרים\שיעורים) הייתי רואה את התמונה השלמה. בכל אופן- זה לא מפריע להבנה של הספר, רק בא ללמד על השיטה והיחס למקורות כאל משהו שיונקים ממנו ולאו דווקא מפרשים אותו על הסדר. ככלי להפנמה של מסרים פסיכולוגיים והעלאה שלהם להקשר במקורות.

באותה מידה שהספר מחובר למקורות ולרוח, הוא מחובר למציאות ולסדר היום של הבית והמשפחה. תיאורי חיי היום יום של המשפחה בבית מפורטים ומעוררי השראה. חיי היום יום ספוגים אהבה ונטולי ציניות, עין רעה או קמצנות רגשית. הדבר מתבטא בפרטים הקטנים של היום יום כמו להעיר ילד בעזרת ריח טוב וחזק של שוקו או טוסט שעולה עד לחדר שלו מארוחת הבוקר שלך שבמטבח או לחגוג יום הולדת לילד עם מתנה סמלית אך הרבה תשומת לב, הנחיה הנשענת על התיאוריה שהילד זקוק לפעמים לתחושה שהוא מרכז העולם, ואהבה ללא תנאי של הוריו תוביל אותו לאהבה עצמית ומשם ליכולת לאהוב אחרים ואת האל, יכולת שאינה צומחת ללא אהבה עצמית. בהמשך, כותב אבולעפיה (במילים אחרות), הוא יוכל לאחסן את התמונות הנפשיות האלה בהן הרגיש כי אוהבים אותו ללא תנאי בזיכרון ולשלוף אותן כשהוא יזדקק לכמויות של אהבה כזו בעתיד (לעצמו או לאחרים). תיאורי הפרטים הקטנים אהובים עלי במיוחד. You had me at "שוקו".

הספר מתאים להורים דתיים אבל גם לאחרים (שאינם הורים, שאינם דתיים) שמסוגלים להשעות שיפוט ולקבל את הרוח של הדברים, גם אם לא כל מילה. התכנים של הספר עוסקים בברור בסוגיות שמעסיקות את כולנו, גם אם הן עולות דרך סיטואציות ספציפיות של חינוך הילדים: איך מחמיאים, מעלימים עין, מתמודדים עם נפילות וכו'. חלק מן העצות וניתוחי המצב שבספר מקוריים. ההישענות על המקורות ושימוש בכלים מדרשיים להבנת ההתנהגות האנושית מאפשרים לו מרחב תמרון שונה מן המקובל, שונה ממה שהיה עולה בשיח פשוט בין חברים. האסוציאציות שלו למצבים שונים מפתיעות ופותחות את הראש לכיוונים חדשים. למשל: האמירה כי ההודיה היא ההפך של ההרס העצמי. אבולעפיה "תולה" אמירה זו בפסוק "והודי נהפך עלי למשחית", אך אומר שגם הוא לא יודע למה זה כך, אבל ששווה לנסות. אם יש למישהו (לילד) בעיה של הרס עצמי- לנסות לפתח בו את היכולת להודות על הטוב והיכולת הזו תרגיע את ההכשלה העצמית. לא מצאתי תובנה כזו באף מקום, ואני נהנית להשתעשע בה במחשבה על נקודות ההרס העצמי שלי או של אנשים אחרים שסיפרו לי על רגשות כאלה- האם יתאים לנו לתרגל הודיה כמרפא?

נראה לי שאם לא הייתי בתקופה של קריאה אינטנסיבית כפויה לא בטוח שהייתי מסיימת את הספר הזה כל כך מהר. בימים שגרתיים יותר אני משתדלת למצוא חומרי קריאה שאם יפסיקו אותי באמצעם אהיה מספיק במתח כדי לחזור לקרוא את ההמשך, אבל התחושה היא שלמרות שאין מתח (ואולי בגלל) הקריאה בספר מועילה מאוד, מרגיעה, משרה שלווה ומכוונת לשלום בית. 

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אהבה, ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s