על החיסרון העיקרי של כובעים עם פונפון

למרבה הצער, רבים מכם לאחרונה מעלים לדיון את הנושא המיותר של כובעים עם פונפון, וליתר דיוק- את הליגליזציה של כובעים עם פונפון (להלן- כע"פ). וכמובן, ברגע שהכנסתם לכותרת הדיון את המילה ליגליזציה, הרי שאתם צודקים, כי השתמשתם במילה ארוכה בלעז, וידוע שמי שמשתמש במילים ארוכות בלעז הוא אוטומטית הצודק (סטופ נגעתי באדום, בלי שינויים לעולמים, והכל עובר עליך).

ישבתי לכתוב דווקא בעקבות דברי טעם של עירית לינור שטוענת, במילים אחרות, שכע"פ הם המונוסודיום גלוטומט של התרבות וקצת נעלבת כשמוסיפים לשיחה איתה מחזקי טעם. מסיבה זו היא תומכת באיסור על חבישת כע"פ.

לאחרונה גם שמתי לב ביתר עוז לכך שאנשים שפונפון לראשם מתנהגים יותר בגסות ונראים על הפנים, אבל זו כשלעצמה לא סיבה להגביל את זכותם של מצדדי הפונפונים לחבוש כע"פ פה ושם. 

אחד הטיעונים החזקים של אנשי הכע"פ הוא שאם לא אסרנו בחוק חומרים חזקים יותר ומזיקים יותר כמו אלכוהול וסיגריות אין מקום לאסור על כע"פ. האמת היא שכשאני חושבת על זה, אין לי שום בעיה עם איסור גורף על אלכוהול וסיגריות למעט השימוש ביין לצרכים דתיים אותו אני לא רוצה לאסור בגלל שאני מקיימת מצוות, ואם האל מצווה וחכמים מפרשים שיש צורך ביין לקידוש, הבדלה, טקסים ופורים- אני מיישרת קו מתוך קבלת המסורת.

הרצון שלי לשמור על המסורת הוא לא שטחי. במבט שני טמון בו השורש העמוק של ההתנגדות שלי לכע"פ. איתרע מזלם של הכע"פ והם לא חלק מהמסורת. בניגוד ליין, שיש סביבו מסורת והרגלים של שתייה מסודרת, יש קודים תרבותיים- לכע"פ אין לנו כללים. אנשים חובשים כע"פ מתי שבא להם, אפילו לפני שהם הולכים לעבודה, וכל כך לא בא לי שהמורים של הילדים שלכם יחבשו כע"פ. זה מכוער, לא רציני ולא אחראי. למזלנו התרבות מסדרת היטב את החוקים הרבים לשימוש באלכוהול, ללא צורך בשימוש נרחב בחוקי מדינה. לא מקובל לשתות אלכוהול בבוקר, השתיינים הבהמיים ממש (שלא יודעים איך לשתות, שמתמכרים, שזה הופך לזהות שלהם) מוקעים כנטל על משפחתם ועל החברה ויש נהלים לכמות ואיכות השתייה בהתאם לסוג האירוע. לחבישת כע"פ אין עוד כללים כאלה, ואני בספק אם חברה שלמה יכולה להצמיח כללים כאלה יש מאין.

אני יודעת שיש תרבויות בהן מקובל לחבוש כע"פ. בסקוטלנד, נדמה לי. ובטח גם במקומות ממש קרים. יש בארץ גם אנשים שמוצאם מאותן תרבויות והיו רוצים לשמר את טעמו של הבית גם כאן. צר לי עליהם, אך היתר כולל לחבישת כע"פ יקלקל את החברה שלנו, שאין לה כרגע הקודים החברתיים המתאימים להכיל מנהג כזה. אין לי ממש פתרון עבורם. נראה לי שבלתי אפשרי להנחיל קודים נאותים לשימוש בכע"פ ללא התנסות, ובלתי אפשרי להתיר כע"פ, מהטעמים שציינתי למעלה, ללא קודים כאלו. אולי אם היחס לכע"פ בסרטים או מעצבי תרבות אחרים היה ראוי יותר, מהוגן יותר, עדין ומעודד התנהגויות רצויות היינו יכולים להצמיח קודים מתאימים ולחתור לליגליזציה.

ואם להיכנס לפרופורציות שוב- אני לא מאמינה שאני מדברת בכזו רצינות על כובעים עם פונפון. זה חלק כל כך שולי של המציאות. אפשר לטעון אותו בהמון משמעות, אבל רבאק- מצאו לכם חיים! כמה פונפונים אפשר להכיל בשיח הציבורי?!

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה דמוקרטיה, דמיון, סוציולוגיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על על החיסרון העיקרי של כובעים עם פונפון

  1. Julia הגיב:

    גם לסמארטפונים אין עדיין תרבות שימוש ועדיין לא אוסרים את השימוש בהם.

    יכול להיות שהכיוון הוא הפוך, בגלל שזה אסור אין תרבות שימוש.
    ואולי אם היו מתירים את הפונפונים, מעצבי האופנה היו מכניסים אותם לקולקציה הבאה, והם היו עושים להם שינויים קלים שבהדרגה היו הופכים את הפופונים לנסבלים יותר לצופים.
    כמעט פונפונון. קטנטנים ורק אחרי העבודה.

  2. מקבלת השראה הגיב:

    את גדולה! 🙂 ומה תגידי על כובעים רוסיים עם הרבה פרווה שפתאום נהיו אופנתיים בארצות סקנדינביה?? אז נכון שקר כאן, אבל לייבא כובע שכרוך בשימוש בפרווה של בעל-חיים ועוד לשאת אותו בגאון על הראש כאילו סיביר כאן? קשה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s