קראתי את "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" מאת יונס יונסון וזה היה כיף. הספר מספר את קורותיו של אלן קרלסון כשהוא מתמקד לסירוגין בתולדות חייו של האיש ובקורות אותו בהווה. גם הרפתקאותיו בהווה וגם קורות חייו צבעוניות, מוגזמות ומופרכות וכל זה ללא שימוש ביצורי פלא, קסמים או שיגעון (חוץ מפיל, שהוא סוג של יצור פלא, אבל אמיתי).
הספר הזכיר לי את האוטופיות בספרים של איין ראנד (כמעיין המתגבר ומרד הנפילים) בניתוק המשחרר והמפתה שהוא עושה בין הגיבור לבין החברה על הגדרותיה ומוסכמותיה. כדי להשלים את התמונה, גם כאן הגיבור חי בעולם ללא ילדים או נכים. גם כאן עושרו של האדם נקבע על פי כישוריו אם כי כישורים אלו מכילים הרבה יותר יכולות חברתיות, פחות מכניקה וכן כמות נכבדת של מזל.
נראה שהספר מגשים את הנאמר בכותרתו: גיבור הספר יצא מהחברה האנושית על קטלוגיה והדעות הקדומות שבה, דרך חלון הזדמנויות צר שבו החוקים הם שמותר לבטוח בכל אדם שישתה איתך כוסית ובאופן פלאי אתה זוכה לשרוד עד גיל מאה. נדמה לי שזה צירוף נדיר. ולמרות שזה מוצג כסוג של חיים- היציאה מהחברה- לי זה נראה כמו סוג של מוות- לא להיות קשור לכלום, ללא המשכיות (ילדים, בית, יצירה שיצרת). הוא באמת נעלם.
אורי אומר שמצבו הפיזי של הזקן בן המאה לא אמין. אני סולחת לעניין הזה, בכל זאת- זה כמעט ספר פנטזיה (אולי זקן בן מאה שקופץ מחלונות הוא היצור הפלאי החבוי בספר), אבל חושבת שהחלק הפחות אמין הוא שינוי האופי הקיצוני שעובר הזקן בגילו המתקדם- מזאב בודד לאיש רעים להתרועע הקונה לו חברי אמת אינסטנט. לא ברור איך עובד שם המנגנון החמקמק של חברות אמת. אני לא מוצאת שם את הדבק שאני מכירה מהחיים, הדבק שיוצר חברות אמת. ייתכן שהחליפו אותו בכסף, ואני לא עד כדי כך מאמינה בכוחו של הכסף.
במקום תה 
את מחפשת תובנות בספר קליל שלא ממש לוקח את עצמו ברצינות.
הוא נחמד לקריאה ראשונה אבל לא מעבר ולא הייתי מתעמק בו.
אבל לכן אני קורא אותך ☺
תודה. אני מאמינה שערכים משתקפים ומועברים גם בתרבות פופולרית. אין דבר כזה יצירה נייטרלית מבחינה ערכית. האחריות שלנו היא לגלות את הערכים שמשתקפים ביצירה להיות מודעים אליהם וביקורתיים כלפיהם ולא לאכול כל מה שמגישים לנו, גם אם המעטפת ממש מתוקה או קלילה. הספר הזה, גם אם קליל, מציב ביקורת חזקה כלפי נאמנויות קהילתיות\לאומיות\אידיאולוגיות.