חירות

מעניין לדון עם ליברלים בנושא שבת כיום המנוחה השבועי. הטענה שלהם על הגנת החירות של האדם לבחור את שעות המנוחה והעבודה שלו היא טענה מאוד חזקה.
אני מנסה לברר לעצמי למה אני בכל זאת תומכת בשבת כיום מנוחה שבועי. נראה לי ששורש העניין הוא בכך שאני לא מאמינה שאנשים יכולים לשחרר את עצמם. אולי זה משהו במסורת היהודית, בסיפור היציאה שלנו ממצרים שהצריך מאמץ גדול מצד האל ומצד משה (שחלק ממה שאיפשר לו להושיע את העם היה נקודת המבט החיצונית שקיבל כשגדל בבית המלך). התהליך היה ארוך ומסובך ובסוף התברר שאפשר להוציא את העם ממצרים ומהעבדות אבל המשימה המסובכת באמת היא להוציא את העבדות מהלב של האנשים.
אני תומכת גם בהגבלת שעות העבודה ביום באופן חיצוני ולא כהחלטה אישית של הפרטים.
גם פיתוחים מאוחרים יותר של זכויות עובדים בכפייה אהובים עלי כמו למשל חופשת לידה.
למרות שאני סומכת ברוב המקרים על אנשים שיבחרו את הבחירות שלהם, בעינייני חירות נראה לי שהבריחה ממנה כל כך קיצונית והנחיצות שלה כל כך גבוהה שחייבים לכפות אותה עד שהאדם יאמר רוצה אני.