מה אני קוראת (37) או מתקפת הספרים הלא כל כך טובים

קראתי את "תיק נעדר" מאת דרור משעני. הוא היה לא כל כך טוב. ספר בלשי על חוקר משטרה שאין לו כלים לדעת את האמת, לא יותר מלך ולי, מנסה להיות ישר בעולם של שקרנים מועדים שאומרים שהם יודעים משהו בזמן שהם לא, או להיפך. במהלך החקירה החוקר מתמודד עם סופר מתחיל דרמה קווין שכלוא בתוך גוף עייף של אבא טרי שחי בין מקלחת אחת של הילד לשנייה ומאוד מאוד רוצה לעזור.

הבעיה היא שכשהציר המרכזי של העלילה הוא אמת-שקר ואין בלתו, כל תפנית עלילתית יכולה לקבל רק שני ערכים: כן או לא. אם החוקר יגיע לאמת הוא ניצח, אם לא הוא הפסיד. התחביב של החוקר הוא להוכיח איך בסרטים\ספרים של בלשים וחקירות תמיד הפתרון לא נכון, הוא פותר את המקרה בספר באופן לא נכון, ברפלקציה מתברר לו שהפתרון יכול להיות אחר ולקורא (אני) ברור שיכול להיות עוד פתרון שבכלל לא מוזכר בספר.

העימות של דמות הבלש עם דמויות בלשים קלאסיות מאוד מפורש. אני תוהה למה. אז אתה אומר שהבלשים מראים תכונות לא הגיוניות ומוגזמות של תשומת לב לכל פרט ובניית תילים של ספקולציות על בסיס כלום? שהקטע שבו הרשע מתוודה על תוכניתו השטנית ברגע שבו הוא כולא את הטוב לקראת הסוף ואז הטוב משתחרר ומציל את העולם הוא מגוחך? ספר לנו משהו שלא ידענו. אנחנו אוהבים את הקטעים האלה כי הם מאפשרים לבנות מערכת מעניינת של ערכים או אקשן נלווה, לא כי הם אמינים במיוחד. בלש שלא יודע כלום ונחקריו לא אומרים לו כלום והוא צריך לנחש הכל מתוך ניסיון להזדהות עם מי שנראה לו ראוי להזדהות הוא לא כל כך מעניין אם אין לו ערכים נוספים.

כל הכיף שבלשבור את ז'אנר הבלש הוא בלמצוא ערכים שלא מיוצגים בו ואז להראות שהבלש הגיע לפתרון אבל משמעותם הערכית של הפתרון או הדרך אליו היא חדשנית. הפתרון לא נותן אישור לרציונליות של הבלש או שהפתרון יוצר דילמה ערכית במקום לפתור אותה. כאן השבירה נעשתה על ידי המהלך שקורא תיגר על אמיתות הפתרון. חשבתם שהפתרון אמיתי? הנה הוא מראה לכם שאין דרך ליצור שיתוף פעולה עם העדים ולכן אי אפשר לפתור תעלומות בלשיות. מצד שני, לא ברור למה כן יש ערך. אולי יש כאן ניסיון להציב את המעשה הספרותי כבעל ערך מול חוסר התוחלת שבניסיון למצוא את האמת, אבל זה לא מפותח כל כך. הכתיבה נשארת בגדר שגעון פרטי ולא הופכת הוראה לרבים, היא מחברת את האדם שוב לעצמו, ולא לאחרים.

ומי מנצח בסוף הספר? אולי אמא של הבלש, שהתייאשה ממנו כבר והנה יש בחורה. זה מה שעושים בחולון, מביאים בחורה לארוחת שישי אצל ההורים ולא נהיים מגניבים שפותרים את התעלומה בעזרת הרמזים. זה הבלש הישן. הבלש החדש לא עושה כלום.

משהו על מתקפת הספרים הלא כל כך טובים: כפי שאתם רואים, אני מציפה את הבלוג בביקורות על ספרים לא כל כך טובים (כלומר- שאני לא הכי אוהבת). מצאתי שביקורת ספר היא טריגר נוח לכתיבה וכבר מלא זמן לא כתבתי משהו אחר לבלוג אז שלפחות תהיה ביקורת ספרים. אולי כתיבה תתן לי חשק לכתוב עוד דברים. חוץ מזה אני נהנית בזמן האחרון לקרוא את יומני הקריאה של נצחיה פלג שגם נחמדים בפני עצמם וגם היא כותבת שם שחלק מהמטרה של ביקורת הוא שיהיה זכר לקריאה. איכשהו זה הופך את הקריאה למשמעותית יותר ומאפשר גם לחשוב על הספרים ולא רק שיעברו ליד הלב\שכל (היא אמרה את זה במילים אחרות). לכן אני כותבת לאחרונה ביקורות על ספרים לא כל כך טובים. מקווה שהמצב ישתפר בקרוב, שאני אכתוב גם דברים אחרים או שאמצא איזה ספר טוב ממש.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s