מה אני קוראת (35)

לצערי, אני לא מספיקה לקרוא ספרים של מבוגרים (חוץ מקטעים נבחרים מספרי קודש עבור העבודה שלי, אבל זה לא נחשב). הנה עוד ביקורת על ספר ילדים שעשה עלי רושם. קוראים לו "בוצי בנצי מעצבנת" (מאת ברברה בוטנר). הספר מתאר איך בגלל חברות בין אמהות גיבורת הסיפור נאלצת לנסות להיות להיות חברה של בוצי בנצי המעצבנת, בזמן שהיא מעדיפה שיקרה משהו נוראי לבוצי בנצי במקום זה.

הספר יושב לי בדיוק בנקודה של רגשות האשם ההוריים- מה אם אני מכריחה יותר מדי את הילדים להיות חברים של ילדי החברים שלי רק כי זה נוח לי. אמרתי מלא פעמים לילדים: "תשחק איתו, הוא נחמד!" בזמן שלא הייתי בטוחה באמת שיהיה להם נעים לשחק יחד.

הספר נוגע בסוגיות של אלימות (בין ילדים) ואמון בין הורים לילדים. התמונות מספרות יותר מאשר הילדה המספרת (למשל: הילדה אומרת שהיא בדיוק לא יכלה לענות לאמא שלה ובציור רואים את הסיבה – שבוצי בנצי סתמה לה את הפה בכח). זה מקביל לחיים האמיתיים- ילדים לא מספרים להורים הכל. מנסים לרכך את האמירה או לספר מה שההורים רוצים לשמוע או להצטייר כחזקים ומתביישים בחולשתם.

הספר מציג חלומות איומים של הילדה בקשר לבוצי בנצי המעצבנת ללא טיפת ביקורת. זה טוב. מראה לילדים את הגבול- אפשר לחלום, אסור לבצע. בסוף הספר הילדה נפטרת מבוצי בנצי בדרך מאוד הגיונית אבל אין ניסיון לחנך את הילדה לשאיפות הגיוניות. מותר לילדה לחלום על גירוש אכזרי של הילדה המעצבנת (נפלה בטעות מהקצה של כדור הארץ. ניסיתי לעזור אבל לא הצלחתי) לא אומרים לה- תחשבי איך לפתור את הבעיה בדרך הגיונית, תפסיקי לחלום על שטויות. אולי זו סובלימציה לרגשות הרסניים. כשהקראתי את הספר לבני הוא נדהם שאני שוות נפש כלפי החלומות המופרעים של הילדה ואפילו משועשעת מהם. נראה שזה עשה לו טוב, לדעת שיש תגובות "רעות" שמותר להגיב. אני בדרך כלל חוסמת תגובות של ילדים לאלימות (שהן בדרך כלל אלימות) ולא מאשרת אותן. אולי זה נתן לו כלי להתמודדות שאמא כן מרשה (אלימות דמיונית).

הספר הוא פתיחה מצוינת לשיחה בין הורים לילדים על מה לעשות עם ילדים מעצבנים. אני לא ניצלתי את ההזדמנות. למרות שהילד שלי חווה דברים כאלה, התחושה שלו היא שהספר הוא לקטנים (הוא בן 7 אבל אוהב לקרוא ספרים של גדולים, שזה 10). בנוסף למגרעת האיומה של היותו ספר לקטנים, הספר גם מדבר על בנות. הוא נהנה מהסיפור ולמד ממנו אבל לא ייקח אותו מהספרייה או ידבר איתי עליו. הבן הקטן יותר נמצא בתקופת דיסני ולכל ספר שיש בו ציורים פחות צבעוניים משל דיסני אין סיכוי אצלו.

מאחלת לכולם חברים טובים. ותיזהרו לא ליפול מהקצה של כדור הארץ, זה עלול להיות מסוכן.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s