איך פספסתי את הארנב הלבן

ליד הגן של הבת שלי יש דלת שהיא הארנב הלבן. כל בוקר אני מפקידה את הבת שלי בגן ומסתכלת על הדלת, שמונחת שם על עץ בלי סיבה, וחושבת לעצמי שהיא מונחת שם בלי סיבה. אם הייתי בגיל הנכון הייתי חושבת לעצמי – וודאי יש סיבה לכך שיש שם דלת. אני חושבת על זה בראש ואז מבטלת את המחשבות מיד: אילו שטויות את חושבת לעצמך על הבוקר. לפעמים, כדי להישמע מבוגרת שקראה את התרגומים הראשונים של כל דבר, אני אומרת לעצמי: הבלים!

מאחורי הדלת הזו כנראה יש מעבר לאנשהו. כל מה שצריך לעשות זה לתפוס אותה מהצד (כי אין ידית) ולמשוך. הדלת מיד תיסוב על ציר לא הגיוני, שלא מחובר לכלום, ומאחוריה יתגלה הפתח למקום אחר שאינו העלים והעץ שאני רואה שם תמיד. זה חייב להיות ככה, הרי אדם שפותח דלת שנמצאת במקום שבו לא אמורה להיות דלת לא יכול להיות האדם שהוא היה לפני שפתח את הדלת והבחירה הזו תשנה את החיים שלו.

הדלת היא, כאמור, הארנב הלבן. מתוך כבוד לגילי המופלג היא אומרת "את ממהרת" ולא "אני ממהרת". אני מפעילה את מנגנוני המבוגר האחראי שלי ולא שואלת את עצמי למה יש פה דלת ולמה היא מדברת, ובטח שלא ניגשת לעמוד על העניין מקרוב. אני נזכרת בפעמים שהיתה שם דלת והיו מאחוריה רק דברים לא הגיוניים וצער מעורב בשמחה פראית ומעדיפה להמשיך לעבודה.

כל יום בצהרים אני עוברת באותו מקום וכבר לא רואה שם דלת.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה דברים שקרו באמת, דמיון, שירים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s