הוצאות הספרים לא באמת אוהבות את הילדים שלכם. הנה כמה תמונות מספרי ילדים, להמחשת העניין:
מצאו את עצמכם! (מתוך ספר הטריויה הגדול)
תגובה פיקטיבית של דני ספרים: אה! רציתם מפה של כדור הארץ ההוא! למה לא אמרתם?!
או בעצם: רצינו להפסיק את ההדרה של התת קרקעיים. למה כל המפות של כדור הארץ מוטות לטובת מי שמסתכל עליו מלמעלה? לא ניתן להיסטוריה להיכתב עוד על ידי מיעוט מדכא. אנו פועלים למען זכויות שוות לחפרפרות, לשלשולים ולמתים (בעניין הזה אנו עובדים בימים אלה על קואליציה עם החרדים. שמענו שקואליציות גדולות הן באופנה עכשיו).
והנה עוד אחת:
הם גם לא שלמים עם הקומפוזיציה של ואן גוך. (התמונה המקורית, כמובן, הפוכה מימין לשמאל)
עוד תגובה פיקטיבית: רצינו להיות מקוריים. כולם שמים בדיוק את אותה תמונה של ואן גוך עם העצים משמאל. בזו יש משהו מרענן.
או: אתם רוצים להגיד לנו שזו לא היצירה המקורית? אבל המוכר בחנות הבטיח לנו שזה ואן גוך אמיתי!
ככל הנראה זו תוצאה של תרגום מאנגלית שבמהלכו לעיתים קרובות הופכים את התמונות מימין לשמאל על מנת לחסוך בעימוד מחודש.
תודה רבה לאחראית על העימוד והגרפיקה, חני-אולמס פיזיב. אם הילדים שלך שואלים אותי משהו, נניח- איך מגיעים למקום חשוב, אני אדאג להפנות אותם בדיוק לכיוון השני.
הלאה:
התמונה לקוחה מספר אמיתי, לכאורה. הסגולה העיקרית שלו: הוא מנצנץ! (החגורה של פיטר פן והשק שבתוכו מתחבא הילד השלישי שעל המיטה, משמאל, מנצנצים באדום).
מקצת מגרעותיו: אין ה' הידיעה, בלבול בין יחיד לרבים, חרוזים שהם לא באמת חרוזים אבל מתחזים לכאלה. מזכיר מאוד ספר איכותי שקראתי פעם. היו לדמויות בו שמות דומים. איך קראו לו? פיטר-מן?
ל"ספר" הזה אין הורים למעט "עמית שיווק והפצה" (כנראה שהם אפילו לא חייבים קרדיט למי שכתב את פיטר פן בגלל הקשר הקלוש בין הסיפור כאן לסיפור המקורי). כנראה שאם אתה חברת שיווק והפצה יש לך אנשי שיווק והפצה ולא אנשים שעושים ספרים אמיתיים. הם הצליחו לשווק את הספר הזה עד לאיש שקנה לנו מתנה אז כנראה שהם אכן שווקנים.
גזר הדין: אני בעד לשלם להם גם במשהו מנצנץ. נגיד- עטיפה של קרמבו. או- המים המלוכלכים של צחצוח השיניים שלי בבוקר, שאור השמש משתקף בהם ומנצנץ מאוד.
המסקנה היא שמוכרים לנו זבל. נדמה לי שגם אפשר להכליל את זה לכל תחומי החיים- מוכרים לנו גם בגדים זבל ואוכל זבל (המצב באוכל טיפה יותר מדאיג אותי כי אין לי הידע להעריך את זבליליותו). הכל זבל.
במקום תה 
סוף סוף תושבי ניו יורק נהנים ממזג האויר החמים של החוף המערבי
מסכימה איתך. ובאופן כללי אני לא אוהבת ספרים שיש בהם "אטרקציות" (חלקים מנצנצים / זזים / חורים וכו), כי זה בד"כ מנסה לחפות על חוסר תוכן.