פשקוויל

אורי הסב את תשומת ליבי לפשקוויל מעניין שנתלה על סף בית הכנסת שלנו (לא אנחנו תלינו) וצילמתי אותו כדי לחלוק אתכם ולתהות על קנקנו יחד :

תצלום0185

והנה חלקים נבחרים מתוכו:

תצלום0186

כלומר: "אנו קוראים בקריאה של חיבה לכל אחד מבעלי החנויות ומוכרי המזון לתת יד ועזר בחיזוק האחדות, ע"י שיקפיד להחזיק בחנותו מכל מגוון ההכשרים"

וגם:

תצלום0187

כלומר (הסתייגות): "אין כוונתנו חס וחלילה להכשרים שהם אינם למהדרין". יכול להיות שהחותמת הזו מודבקת, כלומר- לא היתה שם מלכתחילה ונוספה לאחר היוועצות מחודשת עם בעלי הסמכות המתאימים.

אז מה יש כאן?

קודם כל, אני אוהבת את השפה העשירה של הפשקווילים, במיוחד כשהיא מגוייסת למטרה המוצהרת של אהבה וכבוד. "קריאה של חיבה", ו"לא להיכשל בהלבנת פנים". אני אוהבת גם את הערכים התמימים. קשה למצוא כמותם מחוץ לטריטוריה המוגדרת של בתי הספר. אנחנו מלמדים את הילדים לאהוב ולכבד אבל ביום יום, בחיינו הבוגרים, משתמשים במילים האלו בהקשרים פחות תמימים ויותר מורכבים. אהבה מוזכרת בהקשרים תרבותיים בעיקר כשמדברים על יחסים זוגיים וכבוד מוזכר בעיקר בתלונות על העדרו.

לגבי ההסתייגות בסוף- קודם כל, אני חייבת להגיד שהיא לא קילקלה לי את המסר מהקריאה היפה. הכיוון של הקריאה מבורך, גם אם הכותב לא "הלך את כל הדרך". מבחינה עניינית גם ההכשרים שהם כן למהדרין מגוונים מספיק כך שיש תוקף לקריאה לאחדות ואהבה בין הזרמים השונים. הקריאה הזו גם מרעננת כי הנרטיב המצוי בסביבתי היום לא מספר על קריאה לאחדות בין הנוקטים בשיטות הלכתיות שונות אלא על מחלוקות עמוקות ביניהם.

עם זאת, ההסתייגות מזכירה לי שהמודעה לא מדברת על אהבה ללא גבולות אלא על אהבה תחומה היטב. גם הלשון שבה היא מנוסחת באה להוציא את חבורתו של הכותב מן הכלל- לא כתוב: "הכוונה להכשרים השונים למהדרין" אלא על דרך השלילה ועל דרך החס וחלילה. לצערנו (כאנושות) זו עדיין הדרך הקלה והזמינה ביותר להגדרה עצמית.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אהבה, ירושלים, שלום. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על פשקוויל

  1. דובי הגיב:

    אולי זה לא צרם לך בגלל שאת דתייה, אבל לי תפס את העין ש"חובת אהבת ישראל וכבוד חברים" תופסת רק לגבי "ציבור יראי ד'" (אפרופו, מה יקרה כשתגמרנה האותיות שיכולות לשמש כתחליף לשם המפורש, והקדושה עדיין לא דבקה בהן?). כלומר, החילונים האלו יכולים ללכת לחפש את החברים שלהם, לא מגיע להם שום כבוד ובטח שלא אהבה. והנה נזרקה לפח עוד טענה נפוצה במגזר החרדי לגבי כל ישראל ערבים זה לזה וקירוב לבבות: בולשיט. מי שלא מאמין באלוהים ושומר על מצוותיו מוצא אחר כבוד מן הכלל. ולפי שהוציאנו מן הכלל, שילכו לעזאזל.

    • אפרת הגיב:

      לא קוראת את זה כמוך. ההופעה הראשונה של יראי ד' היא בהגדרת הקהל הזקוק לחיזוק בחובת אהבת ישראל וכבוד חברים. זה שירות שמזכיר מצווה למי שחשוב לו קיום המצוות והוא מוצע בפתח בית כנסת, קריאה לחילונים אפשר למצוא במקומות אחרים.
      ההופעה השניה של הביטוי היא במשפט הבא: "חובת אהבת ישראל וכבוד חברים בין כל שבטי ישראל… המרכיבים את ציבור יראי ד'" אני קוראת את זה כהגדרה- כל שבטי ישראל, שהם ציבור יראי ה'. ייתכן שהוא התכוון למשהו אחר אבל הוא כתב מספיק דו משמעי כדי שיהיה מקום להכניס גם אותך. השאלה אם יפה מצידו להגדיר אותך כירא ה' במין חיבוק דוב(י) כזה שמתעלם מהבחירה שלך את מי לירוא והאם. בעיניו זו מחמאה.
      באופן כללי זו אכן קריאה לשלום פנימי בין כל מיני דתיים כך שאין טעם שתחפש את עצמך בטקסט- אתה לא שם בעיקר כי אתה לא רלוונטי לעניין מלחמות הכשרות הספציפיות האלה ולא כי לא צריך לאהוב אותך. השאלה אם צריך לאהוב את כל ישראל ואיך תוכרע במקום אחר ולכן לא הוציאו אותך מהכלל, רק מהדיון על מלחמות רבנים.

  2. יחזקאל הגיב:

    משהו בניסוח נראה לי מוזר, יש שם ניסוחים שלא תמצאי בפשקוויל רגיל. יש מצב שבמגזר שלכם גם התחילו להשתמש בכלי הזה? (שזה הגיוני גם בהתחשב בתוכן.)

    כמו כן, התכוונתי להעיר שהחתימה מוזרה, "השלום והאמת אהבו" במקום "האמת והשלום". ואז תפסתי שזה קשור להערה שמתחת לזה: "הוגה ע"פ הספר "גנזי הקודש" ואינו טעון גניזה". לכן הפכו בכוונה את סדר המילים כדי שלא תהיינה שלוש מילים מפסוק. הו.

    • orentsur הגיב:

      תרשה להיות מעט חתרני ולומר שהחילוף הוא מתן דגש – שלום לפני אמת. (אבל אני באמת חושב שאתה צודק ופשוט שינו את הפסוק כדי שלא יצטרך גניזה).

      בלי קשר – השפה מאוד מוזרה והמשלב שונה לגמרי מהפשקווילים הרגילים.
      ובלי קשר 2 (עניין לבדגש קל לענות בו) – בביטוי "מקפידים על קלה כבחמורה" ההקבלה מוזרה למה לא "מקפידים על קלה כחמורה" או "מקפידים בקלה כבחמורה"?

      • אפרת הגיב:

        ההימור שלי הוא שמדובר בחרדים, חוזרים בתשובה, ספרדים. זה סגנון הפשקווילים כאן. כשהם לא מפשקוולים הם תולים על הקירות כל מיני מודעות שאומרות שה' אוהב אותך או שהסדר שבבריאה מוכיח מעל לכל ספק שיש אבא בשמיים ומישהו מקשיב לך וכאלה.
        תודה על ההבהרה לגבי הפסוק בסוף. באמת היה נראה לי מוזר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s