קריאה ביקורתית באגדות ילדים. והפעם: הנסיכה על העדשה (או- הנסיכה והאפון). סיפור על נסיך או על המשפחה שלו שלא מצליחים למצוא בת זוג מתאימה לנסיך כי הם לא בטוחים שבנות הזוג המיועדות הינן נסיכות אמיתיות עד שבלילה סוער אחד מגיעה לביתם נסיכה תועה (זה לפחות מה שהיא אומרת על עצמה) המשפחה נותנת לה לישון על ערימת מזרונים גבוהה ומתחתיה- עדשה (או אפון) בהנחה שנסיכה אמיתית תרגיש שיש שם משהו. כשהנסיכה קמה לאחר לילה ללא שינה המשפחה שמחה לגלות שהיא נסיכה אמיתית מה שמוביל מיד לנישואין עם הנסיך שהם סוף טוב.
קודם כל אני חייבת לומר שנישואין עם נסיך באגדה הם בהכרח סוף טוב. אני לא אוהבת את הביקורות הפמיניסטיות ששואלות איפה הקול של האישה ומנסות לערער על הנחת היסוד הזו. לעולם האגדות יש אקסיומות וצריך לנסות למצוא לו פשר במסגרתן. באותה מידה היה אפשר לבקר את האגדות על זלזול בגברים שהשיקולים שלהם בבחירת בת זוג מגוחכים. באותה מידה שהנשים באגדות נאלצות להיות מסכנות בצורה מגוחכת כדי לזכות בנסיך הגברים באגדות נאלצו להיות גיבורים בצורה מגוחכת כדי לזכות בנסיכה (סליחה ווסלי, אבל לשתות רעל, לקפוץ מצוקים ולמות? יש איזשהו שלב שבו אתה מחליט שהיא לא שווה את זה או שרמזים מהיקום לא מדברים אליך?). צריך לקחת את האגדות כעולם דימויים ולמצוא בו משמעות סמלית ולא מילולית אם רוצים למצוא בו פשר (אחרת זה כמו לפתור שיר באמצעות מתמטיקה. התשובה על "להיות או לא להיות" אינה יכולה להיות כן).
כשאני מבקרת טקסט אני אוהבת לאמץ, קודם כל, את נקודת מבטו ולראות אם הנוף משם מוסיף לי משהו. לא לשרוף את הבית (הרעיוני) לפני שנבזז כהלכה (רעיונית). מה דעתי על נסיכות? האם אני נסיכה? לפני הכל התשובה היא כן. עכשיו רק צריך לגלות למה. מי שמציע לשים לי אפון מתחת למזרון יישלח לקרוא שוב את הפסקה הקודמת- הפתרון הוא לא מילולי. נראה שהדרישה הבסיסית מנסיכה היא עדינות. אם ננסה למצוא מילים קרובות לתאר נסיכות: אולי נסיכות צריכות להיות אנינות. מובדלות בדרך מובחנת, פיזית בסיפור ואולי תרבותית בפשר שלו.
האם אני בוחנת את נסיכותם של חברי באמצעות אנינות טעם? יכול להיות שכן. קראתי לאחרונה פוסט מעניין שכתב עילי שריג על כך שטוויטר מעוצב רע בכוונה כך שהוא מסנן החוצה את מי שלא גיק\חכם מספיק להשתמש בו (הוא כתב את זה יותר טוב. למניעת תגובות נזעמות מצד חברות אני יכולה להוסיף עוד כלל כדי לכסות את עצמי- הוא מסנן החוצה גם את מי שחכם מספיק כדי לא להכניס ראש בריא לממשק מסובך). אבל זה לא העיקר. סתם הבאתי את מה שהוא אמר כי קראתי את זה לאחרונה ורציתי לשתף.
העיקר הוא שאני וחברי האנינים בזים לערסים ולהתנהגויות אופייניות שלהם (מוזיקה חזקה באוטובוסים? מבטא ערסי ועברית נחותה, אובייקטיבית, מדעית ומוסרית (…), משלנו). גם אם אנחנו מאמצות לפעמים דברים שפרחות עושות אנחנו עושות את זה באופן ציני או מתוחכם ובעיקר מודע לעצמו (דברים ורודים, מתוקים (פופ) וכו'). אני נרתעת (כיאה לנסיכה?) ממקומות רועשים, מלאי עשן או ריח של אלכוהול. אני חוטאת למאה העשרים (ויתכן שגם למאה העשרים ואחת) בכך שאין לי ג'ינס (טוב, יש לי אחד אבל זה רק בגלל שנות התשעים והעיקרון שלי שעדיף ללבוש מה שיש מאשר לקנות משהו, רח"ל. גם זה סוג של אנינות מאחר וקניות כרוכות לעיתים קרובות בחיכוך עם העם ורעש). אני לא אוכלת שוקולד לא מעולה (עם חריגות מטעמי נוסטלגיה- קרמבו, תותית, בננית ומיני זבל דומים). איך אפשר להתחמק מהמסקנה שאני מחלקת למעמדות, בדיוק כמו המשפחה של הנסיך?
קראתי איזו ביקורת פסיכולוגית (ניו אייג') על הסיפור שהמסקנה הסופית בה היא שמשפחת הנסיך מעריכה ביקורתיות ולכן מחפשת תכונה כזו אצל הנסיכה בעוד שאסור להם להיות כאלה בגלל שביקורתיות זה פויה. המשפט ביקורתיות זה פויה הוא משפט יפה. אני לא הולכת עם הביקורת הזו. נראה לי שזהות עצמית מיוסדת הרבה פעמים על הנגדה לאחר, זה בסדר וזכותה של משפחת הנסיך לרצות נסיכה. הוא פשוט לא יסתדר עם לא- נסיכה. באותה מידה אני מוכרחה להודות שבמקומות אחרים (נגיד, אצל ערסים או סופר-בורגנים) אני לא עומדת בתקנים לנסיכות. אני כן עומדת בתקן כדי להיות מסיפור של ג'ין אוסטין (אם כי יתכן שאני שזופה מדי). אולי כי התחנכתי עליהם ואולי בגלל זה גדלתי לאהוב אותם, לא ברור. לפעמים (אני אגיד שוב- לפעמים) שוני גדול בהגדרות לנסיכה אמיתית הוא סיבה לחשוב כמה פעמים על זוגיות בין עדתית.
לסיום, אני רוצה לנסות זווית אחרת לגמרי. לא באמת אכפת למשפחה של הנסיך אם היא נסיכה אמיתית. הם רוצים לבדוק אם היא לא מצליחה לישון, אם כל דבר קטן מציק לה, אם היא רגישה מדי- אולי הם מנסים לבדוק אם היא בהריון. אם כן- זה מסביר למה היא הגיעה במצוקה אל סף דלתם ומצדיק המשך של קשרים כלשהם עם הנסיך, לא?
אם חושבים על זה, זה נראה הגיוני- יש הרבה קווי דמיון בין אפון\ עדשה לעובר קטן בבטן. שניהם התחלה של משהו שעתיד לצמוח ולגדול, עובר קטן בבטן מציק באופן בלתי פרופורציוני לחלוטין לגודלו. הם בדקו אם ה"אפון" מציק לה. תודו שעם מרכאות זה נשמע יותר טוב (נסו גם לומר את המילה אפון באופן מודגש ולהרים את הגבות תוך כדי במבט רב משמעות, כאילו שאתם יודעים משהו שמישהו אחר לא. נכון יושב בול?).
עד כאן ענייני נסיכות. מסקנה אפשרית: אם יש לכן אפון- תכינו מרק. ואם יש לכן "אפון"- תכינו "מרק".
במקום תה 
ממש מעולה!
ובאותו עניין של קריאה בוגרת בסיפורי ילדים: מה בדיוק נתנה בת הטוחן לעוץ לי גוץ לי בלילה השלישי שגרם לו לחשוב שאחרי שנה שהוא יכול לקחת את התינוק??
תודה.
עוץ לי גוץ לי חשוד בעיניך? לא הקשבת טוב- היא לא נתנה היא קיבלה. את היכולת להפוך קש לזהב. עכשיו תוסיף מרכאות ל"קש" ול"זהב" ותנסה לבדוק מה המשמעות של הסמלים האלה לאור רמזים אחרים בעלילה. אני לא חושבת שאפשר להשתמש שוב בפשר של האשה בהריון כי שאר הפרטים בסיפור לא מספיק מתיישבים לי. ואם היה אפשר למצוא פשר אחיד לכל האגדות זה היה הופך את המשחק שלי להרבה פחות כיפי ואת האגדות לשטוחות, והן לא, כך שחייבת להיות משמעות סמלית ייחודית לכל אגדה.
אבל אתה בכיוון טוב. לשאול יותר מדי שאלות זה צעד בכיוון הנכון.
המממממם… להפוך "קש" ל"זהב". לא מצאתי.
אבל נדמה לי שאם בשני הלילות הקודמים היא היתה צריכה לתת משהו בתמורה לזהב אז גם בלילה השלישי היא נתנה לו משהו. והיא אפילו לא ידעה את שמו, השרלילה.
ושוב, אם היא גם נכנסה להריון וגם האישון המסתורי שלנו מחליט שהתינוק הוא שלו אז אני חושב שאני מבין מה קרה שם על מצע הקש. לא ככה?
עד כמה שאני יודע, "הנסיכה על האפונה" הוא פארודיה על המעמדות הגבוהים בדנמרק של אז. בכל מקרה, הסיפורים שלו אינם כפשוטם "מעשיות עם" שהוא מספר בדומה לאחים גרים, אלא סיפורים מקוריים. ולכן, לדעתי, לא צריך לעשות להם "קריאות מודרניות" כדי לחלץ מהן בכוח תובנות חברתיות, מאחר שהן שם במקור. ראי למשל את הברווזון המכוער.
בעניין אנינות טעם כפרקטיקה חברתית אני ממליץ לך (ולאחרים לא בפעם הראשונה) לקרוא את בורדייה. הצעת הגשה – להתחיל כאן http://seri-levi.net/2011/09/16/bour/
כמה נחמד שיש מישהו שממש מבין בדברים האלה שקורא כאן. קראתי את העבודה שלך, לא הבנתי הכל כי הוא לא השתמש אף פעם במילה המפורשת "נסיכות" והיה לי מאוד קשה לתרגם. אני בתמורה אדכא אותו סימלית ולא אשתמש במושגים שלו אצלי. לא הבנתי אם הוא חושב שכל המגרשים יוצרים סימטריה של דיכוי (כמו שהצגתי כאן) או שהחזקים חזקים והחלשים חלשים והמסכנים אפילו לא יכולים להתאחד כי לא חונכו לכך. רגע אחד היה נדמה שהוא מוביל לכיוון אחד ובמשנהו לאחר.
הנטייה שלי היא לחשוב שיש למאבקי הכוח החברתיים פתרון כלכלי מתורת המשחקים. אולי הם נמצאים במין שיווי משקל חלקי שבו העלות של הכניסה למשחק והזעזוע של שיווי המשקל הנוכחי גבוהה מדי עבור השחקנים החלשים כך שהם מסתפקים במה שהם הרוויחו עד עכשיו. יש לך חומר קריאה גם על זה?
אויש.
"תורת המשחקים" היא תיאוריה מתמטית נורמטיבית. כלומר, תיאוריה שמספרת לנו איך צריכים בני האדם להתנהג. סוציולוגיה מנסה לתאר איך הם מתנהגים בפועל.
תורת המשחקים מניחה שהמשתתפים רציונלים. אבל אנשים הם לא רציונליים. מה לעשות.
יש לתורת המשחקים גם יומרות תיאוריות כשהיא מנסה לסווג "כשלי שוק" ומינים של חוסר רציונליות וליצור מודלים שהם קירוב של המציאות. המערכת החברתית כולה קשה לתיאור כזה אבל חלקים ממנה אולי ניתן למדל. האמת היא שאני צריכה לפנות לאבא שלי בעניין הזה כי הוא עוסק במערכות מורכבות. ככה זה, הילדות של הסוציולוגים הולכות יחפות.
אבא שלך סוציולוג?
ככה יצא. שמו שי בן יוסף shayby.co.il והזמנתי אותו לדיון כאן אבל הוא עסוק בסיצייילוג (זה מה שסוציולוגים עושים, לא?) ברחבי הארץ.
אשריכם.
אני מניח שהוא יודע דבר או שניים על בורדייה.
אמרתי לו ששלחת אותי לקרוא על איךקוראיםלו מהעבודה שלך והוא ניחש שזה בורדייה, לא אמר עליו כלום והלך לעבודה. אולי אם אני אתלונן כאן על הזנחה הוא יואיל להיות מועיל ולהפנות אותי בעצמו להשלמת הידע החסר שלי. נראה לי שהוא יותר מהסוציולוגים המעשיים ופחות מאלה שהוגים.
יש הרבה מה לקרוא. אם את מעונינת, אשלח לך.
כן, תודה. מעדיפה דברים פשוטים, כמו העבודה שלך, ומעדיפה מענינים על פני חשובים.
חשבתי שוב על מקור האגדה. גם אם היא פרודיה במקור, אני בטוחה שמאז סיפרו אותה הרבה פעמים ברצינות, במנותק מהמקור הביקורתי. זה מזכיר את הויכוח לגבי המשמעות המקורית של דברים בתנ"ך- אתה טענת שיש לזה משמעות ואני טענתי שיש ליחס משמעות לדרך שבה הוטמעו הדברים מאז.
אהבתי את הפרשנות לעניין ה"נסיכיות" כביקורתיות. אם כי בימינו זה מאוד לא פוליטקלי קורקט להגיד שיש להיזהר מנישואים מעורבים כי לעדות השונות יש קריטריונים שונים ל"נסיכיות".
הפרשנות שלך לגבי ההריון לא כל כך מתיישבת עם הסיפור, אלא אם כן היא בהריון מהנסיך (ואז, כנראה שהוא עשה איתה בדיקה של המזרון עוד לפני הלילה על העדשה). אם היא בהריון ממישהו אחר, אני לא רואה איך זה הופך אותה לכלה ראויה לנסיך.
זו לא פרשנות שלי. אפשר לחפש את מי שכתב אותה בגוגל.
העניין העדתי הוא רק מרכיב אחד בשיקולים אבל ראיתי נישואין שנפלו בדיוק עליו. נראה לי שכתבתי על זה מליון פעם: אנחנו לומדים לחזר מהטלויזיה ולחיות כזוג מההורים. לעיתים (כשהפער בין ההורים לטלוויזיה גדול) זה יוצר פער בין היחס לזוגיות בזמן החיזור לבין היחס אליה אחרי מיסוד הקשר.
התכוונתי שזה הילד של הנסיך. לא ברור איך הנסיך מרגיש בקשר לזה. מי שבודק אותה זה כנראה המשפחה שלו כי אולי היא משקרת.
תזכורת לעצמי (אגב כל התגובות כאן, לא לגמרי אלייך): לא לרמוז להריונות של נשים לא נשואות בבלוג כי התגובות ייכנסו לפרטים ודימויים שלא רציתי להעמיק בהם.
כשהייתי קטנה ניסיתי לבדוק את זה בדרך מדעית,
התוצאות היו שכנראה שאני לא נסיכה, אבל האפונים כן.
כולם נמחצו מכובד משקלי על כיסויי המיטה, גם ללא מזרן עליהם.
מאוד התאכזבתי.
לי לא היה ספק שאני עומדת בכל מבחן נסיכות אפשרי – זה האגדה שלא מבינה שום דבר באפונים. (אלה שהכרתי היו מקופסאות שימורים).
האמת שקשה לי לקבל פינוק כתכונה חיובית, ואם זה ביקורתיות, זה מוציא את הנסיכה עוד יותר גרוע – כי במקום להגיד תודה שנתנו לה מכסה בלילה סוער היא עוד מתלוננת על איכות השירות.
מה שחשבתי זה שהמשפחה של הנסיך רצתה לבדוק דווקא את החסרונות של נסיכות, כי אם מישהי מתחזה להיות נסיכה, קרוב לוודאי שהיא תלמד את כל התכונות החיובית של נסיכות ועל החסרונות יש יותר סיכוי שתדלג.
לבדוק אוטונטיות לפי העדר השלמות נראית לי שיטה טובה, אני מכירה שמשתמשים בטיעון הזה על מנת להוכיח את אמיתות הסיפורים בתנ"ך.
פינגבאק: זכות השתיקה? « האחות הגדולה
מעולם לא חשבתי על עצמי כנסיכה (אולי כי תמיד התפקיד היה שמור ליוליה מהתגובה למעלה) ובהתאם לכך למדתי לא לסמפט אותן , יצורים ביקורתיים, חסרי אונים, שלא מצליחים לישון בגלל איזה אפון קטן. למעשה, הסיפור הזה תמיד הוכיח לי שיש סיבה לזה שאני סולדת מנסיכות .
סינדרלה לא הייתה נסיכה ועל כן לנצח תהיה אהובת ליבי מלבד בסיפור שלה, ברוב הסיפורים, אני מזדהה עם המכשפות הקנאיות, חצי מילדותי חיכיתי שאיזה נסיכה תחנק מתפוח.
כל סיפורי השלמות העצמית הזאת , יפה,חכמה,אוהבת זולת, חרוצה, עדינה, עליזה, פחחחחחח…..
לא כולן יפות, חכמות ונחמדות. ובין המעצבנות ביותר אלו הפרינצסה על האפונה והנסיכה הממורמרת שהיה צריך להצחיק. על מה ולמה היא מתמרמרת? ולמה כל העולם צריך לעמוד על ראשו כדי שהגברת תועיל לראות שהחיים שלה די סבבה.?
ובקצרה אני עם האספסוף , בעד להוריד את בית המלוכה ולתת לנסיכות עבודות ניקיון בשפע.
למען הסר ספק, אפרת ויולי – אני לא סולדת מכן , רק לא חושבת שאתן נסיכות.