לא תודה

להדרת נשים יש, לכאורה, שלוש טריטוריות נפרדות: המקום שבו הדרת נשים פוגעת באופן ודאי בחברה הכללית כמו למשל הדרישה לפרסומות ואף שלטי בחירות ללא נשים ברחבי ירושלים, המקום שבו ההדרה היא עניין פנים חרדי מובהק והשטח שבו התנגשות אינטרסים מביאה לידי הצורך להכריע בין הבקשה להתחשבות בערכי המיעוט לבין ערכי הרוב וצריך לחשב את גודל הפגיעה בכל המעורבים.

אמרתי "לכאורה" כי אני באמת מאמינה בגישה הוליסטית, על פיה למעשים יש השפעה ללא גבולות: גם יחס של איזה סיני שכוח אל לאשתו משפיע על מצב הנשים כולן. גם יחס לנשים במעוזי החילוניות בהם לא ביקרתי ובקודשי החרדיות, שגם שם לא הייתי, משפיע עלי, ויותר מזה- הם מושפעים זה מזה. הכל איכשהו שייך לתחום האמצעי שבו נדרש מאיתנו, באמצעינו הדלים ובתפיסתנו המוגבלת, לעשות שיקולים של פגיעה מול תועלת וערך מול ערך.

בכל זאת, ככל שהמלחמה בהדרה מתקרבת אל הבית שלי אני מרגישה שהיא מזלזלת בערכים המקומיים. לניסיון להציל אותי מעצמי יש ערך כי הוא משפיע על מצבן של נשים בשאר העולם, אך לפעמים אין צורך להציל אותי. זה לא עד כדי כך מפריע לעולם החיצון ומבטא ערכים אחרים שלי שעוד לא בוטאו די צרכם, להרגשתי. לאחרונה ביקרתי אצל סבתא שלי במקום שבו נהוג ללכת בשיער קצוץ וגלוי (חלוצים וחלוצות הם חסרי מין, לא? כולם עובדים קשוחים ומסוקסים). כששכנה נכנסה בדיוק אספתי את השיער שלי וכיסיתי אותו לקראת יציאה מהבית. השכנה הסתכלה עלי בזעזוע עמוק. סבתא שלי, אשה סופר-מנומסת, ראתה את הזעזוע והרגיעה את השכנה- זה לא כל כך נורא, היא עוד מעט תגלה חלק מהשיער, היא לא מכסה את כולו. נראה שזה דיבר אל השכנה אבל עדיין משהו בה נותר מסתייג.

אני יודעת שזה שאני מכסה את השיער פוגע בנשים במקומות אחרים, נשים שכבר שנים מנסות להרים על נס את השמחה והגאווה בגוף האישה כדבר מעולה שיש לחגוג אותו. אני מבקשת להקשיב לערכים אותם כיסוי הראש מבטא ולא רק להלביש עליו כאלה מבחוץ. מדובר בקצה קצהו של משהו טוב חבל לפגוע בטוב בשם מיגור הרע. באותה הזדמנות אני גם רוצה לא להתנצל על זה שאני לא יוצאת מהבית (חוץ מלמקומות ברדיוס סביר, בהליכה, למקומות שיש בהם אוכל או תרבות או במקרי חירום).

קראתי לאחרונה כתבות על עצומה של נשים חרדיות (למרבה הצער הנשים האלה יחצניות, ה' תשמור, ולכן חשודות על האותנטיות. הייתי מעדיפה עצומה שהאותנטיות שלה פחות מוטלת בספק) שכותרתן "אנחנו חיות כמו מלכות- לא מודרות". אני שונאת כתבות שנראות אותו דבר בכל עיתון שבו הן מופיעות כי זו בטח הודעה לעיתונות במסווה של כתבה. בכל מקרה, חיכיתי לקול כזה אז אני מסכימה לקבל אותו גם ככה. בסך הכל הזדהיתי עם העצומה. אני גם מרגישה מלכה ונמאס לי מהמודאגות שמטיפות לי לעמוד על שלי מול בעלי בדברים שבכלל לא בא לי לעמוד בהם. שבעלי יעמוד על שלנו, אני נחה, רצוי בישיבה (לא בכל נושא אבל יש כמה נושאים חשובים בעיני המבקרות שאני לא מספיק מעורבת בהם ולכן הן חשות צורך לערב אותי בכוח).

ההסתייגות היחידה שלי היא מסוף העצומה המרגיע את המבקרים מבחוץ: אל תדאגו, קורים אצלנו שינויים בכל זאת, מבפנים. אני לא אוהבת הצטדקויות כאלה. אני רוצה שאנשים יניחו שאני בוחרת את אורח החיים שלי ולא נקלעתי אליו וגם שאני אדם אינטליגנטי שכמו כל אדם אחר עובר שינויים ותהפוכות. אני לא רוצה להרגיע אף אחד באמירה: אלו הערכים שלי אבל אל תדאג, אני משתנה כל הזמן אז אולי זה יעבור לי. אנשים צריכים לתת לכל אדם להנות מההנחה שהוא בוחר מצד אחד ומשתנה מצד שני, עד לגבול של חשש סביר שהמצב אינו כך ואז לפנות אליו בעדינות ומתוך התבוננות בשאלה האם הוא בוחר ומשתנה או לא.

במקור ראשון (אין לי כח לחפש מקור באינטרנט) הגדילו לעשות ודיווחו שחלק מהבעיה של עוצמות העצומה היא שההתנגדות מצד החילונים מביאה את כלל החרדים להתבצרות בעמדתם ומזיקה למאבקן לשחרור. הנה, הכניסו את המאבק של הנשים בדלת האחורית. התחילו בכך שהן מרוצות מהמצב והתדרדרו עד לאמירה שהן סובלות בחשאי ונאבקות לשחרור מהפינה אליה הדירו אותן. בקיצור- אני בעד התחלת הכתבות ההן אבל נגד הסוף.

עד כאן נגד חלק מהמאבק בהדרת נשים. מקווה שיזדמן לי מתישהו לפרוש את הערכים שלי באופן חיובי יותר ולהסביר את התמיכה שלי בהפרדה של נשים מגברים בכל מיני דברים.

ספיח:

נסו לשנות את המין של גיבורי בדיחות באופן שרירותי מגברים לנשים. בדיחה על גברים היא בדיחה על האנושות, בדיחה על נשים צוחקת על סכלותן של נשים. תראו בדוגמא:

שני שוטרים נוסעים ומתנגשים בעץ. אחד מביע דאגה מתגובת המפקדים. אומר לו השני: אל תדאג הם דווקא ישמחו, מעולם לא הגענו מהר יותר למקום התאונה! (תחשבו על מי הבדיחה צוחקת. אולי תספרו למישהו ותשאלו לדעתו הבלתי משוחדת. על האנושות, אולי על שוטרים)

שתי שוטרות נוסעות ומתנגשות בעץ. אחת מביעה דאגה מתגובת המפקדים. אומרת לה השנייה: אל תדאגי הם דווקא ישמחו, מעולם לא הגענו מהר יותר למקום התאונה! (על מי הבדיחה הזו צוחקת? על נשים, במיוחד אלו שקפצו מעל הפופיק ונהיו שוטרות. לא ככה?)

המסקנה שלי: אי אפשר להתחמק מלראות יחס מפלה לנשים כי הוא מושרש תרבותית. רואים אותו גם במקום שהוא איננו (כמו בדיחה שעברה שינוי שרירותי והיא מתפרשת אחרת רק בגלל שהיא על נשים).

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה דמוקרטיה, סוציולוגיה, פמיניזם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על לא תודה

  1. חתול הגיב:

    זאת תגובת עידוד כדי שתמשיכי לכתוב.

    וברצינות, מעצבנים אותי אנשים שבעד קבלת האחר בתנאי שהוא חושב כמותם. את אישה ואת מתנגדת ל„הדרה“ (מילה גמישה שכוללת את כל הרע שבעולם) – את אינטליגנטית. את בעד ה„הדרה“ – את שטופת מוח.

  2. אורן הגיב:

    יום אחרי יום? כנראה אין מספיק מטלות בבית (בדיחה, כן? שלא יצלבו אותי).
    אז גם אני מעודד את הכתיבה התכופה ורציתי לומר שמאוד אהבתי את הפוסט מאתמול ושבאופן כללי אני אוהב את המדרשים שלך.

  3. יחזקאל הגיב:

    פוסט יפה, למרות שאת עדיין מתעקשת לא לשים רווח לפני המקפים. 🙂

    • אפרת הגיב:

      אלו לא מקפים אלו סימני מינוס. אין מקפים יפים בעברית, לא שמעת?

      • חתול הגיב:

        יש מקפים יפים בעברית – לא?
        הבעיה היא שהם לא נמצאים בפריסת המקלדת הרגילה. אפשר להתקין פריסה חדשה או לחכות לעדכון הפריסה הרגילה – זה אמור לקרות בקרוב.

  4. כל הסיפור של הסערה הנוכחית על 'הדרת נשים*' הוא בדיוק הסיפור של האיום על הגבול בין הטריטוריות שאליהן התייחסת.
    כל עוד החרדים אמרו 'אוקיי, יש קווי הפרדה, אבל הם אצלנו, מה אכפת לכם', לחילונים לא היה אכפת. ברגע שהחרדים פלשו למרחב הציבורי (בעיקר צבא ואוטובוסים), ההרגשה החילונית (שאני לא שותף לה) היא – הדרת נשים היא לא נושא פנים-חרדי, אלא נושא שהולך ומתפשט אל מקומות שחשובים לנו. לכן, צריך להילחם בהדרת נשים בכל מקום שבו היא מופיעה, כדי שלא תתפשט משם והלאה. זה ההגיון שמאחורי הדרישה לביטול ההפרדה בין נשים לגברים בחדר הכושר בטכניון – אם הם עברו מלדרוש אוטובוסים מופרדים בשכונות שלהם ללדרוש עוד ועוד אוטובוסים מופרדים, גם ההפרדה בחדר כושר תוביל להפרדה בכל השעות.

    אגב, כמובן שמי שנמצא בקו האש כאן, משני הצדדים – זה דווקא הדתיים הלאומיים. מצד אחד, הן אלו שחוטפות את היריקות בבית שמש, ומצד שני הן הנפגעים העיקריים מביטול ההפרדה בחדר הכושר.

    * זה נורא יפה שלקחו את המילה הדרה מהז'רגון הסוציולוגי והטמיעו אותה בשיח הציבורי. חבל רק שעשו את זה בהקשר שממש לא קשור למושג הסוציולוגי.

  5. בעז הגיב:

    אני חושב שאת טועה לגבי הדרה או לא הדרה, ואת לא מבינה שבחברה שבה את חיה את למעשה ממש *לא* ממודרת.
    כיסוי הראש אצלך זו בחירה. בעלך לא יכה אותך אם תלכי בלי. את מסכימה עם הקוד החברתי הזה ועושה זאת ברצון. אצל רוב הדתיים הלאומיים זה כך.
    אני מכיר נשים שללא כיסוי ראש מרגישות חשופות כאילו חסר להם בגד. וזה בסדר, כי זה לא שהם רוצות ללכת בלי אבל מכריחים אותם ללכת עם.
    עד כאן לא דיברתי על "הדרה". לא במובן טוב ולא במובן רע ולא בכלל.
    הדרה זה כשמכריחים נשים ללכת במדרכה מסוימת, ומשחיתים תמונת פנים של אישה בפרסומת (גם כשמדובר על תמונת פנים בלבד, וגם אם היא תהיה עם כיסוי ראש). הדרה זה כשמקללים נשים רק כי הן יושבות בקדמת האוטובוס, או שמכריחים אותם ללבוש שקים, ובאופן כללי כשמצבן לא יותר טוב משל אישה איראנית ממוצעת.
    מה שגרוע היא שטיפת המוח שזה לטובתן או שזה עושה אותן מלכות. זה לא.
    גם ערבי ישראלי שצועק שהוא שונא את ישראל, יש סיכוי טוב שאם תשאלי אותו בלחש למה הוא שונא, הוא יגיד לך שהוא לא שונא אבל זה מה שהוא צריך לצעוק.

    דרך אגב המפלצון הירוק בתמונה זה לא אני. אני יותר יפה.

    • אפרת הגיב:

      צריך להפריד בין חוקים או הסכמות לאמצעי האכיפה. אמצעי האכיפה שהזכרת (השחתה, קללות, משטר אירני) הם אלימים ולא מקובלים. אני נגד אלימות. יתכן, עם זאת, שהאלימות באה להגן על חוקים והסכמות טובים בדרך שלא עושה להם שירות טוב.
      הפרדה בין נשים לגברים נראית לי טובה. הימנעות מנשים על שלטי פרסומת, בשכונות מסויימות, בהגבלות מסויימות (למשל- גם לפוליטיקאים גברים אסור להופיע בפרצופם על שלט פרסומת) נראית לי מתקבלת. אפשר למצוא בנחת פשרה כזו או אחרת שמשלבת את האינטרס הציבורי עם המקומי, בדגש על מקומות שזה מפריע לאנשים מבחוץ. ללבוש שקים- אני מניחה כי זהו רצונן של הנשים ואם נראה לי שלא אני אדבר איתן בעדינות ואברר אם זה מה שהן רוצות או לא, לא אצא "להגן" עליהן בראש חוצות ואשווה את הבית שלהן למקומות בהם רוצחים נשים על אי ציות, אנסה לשתף אותן במידת האפשר במלחמה של עצמן.
      כתבתי את מה שכתבתי כאן בתגובה להתרחשויות בתוך הציבור הדתי- לאומי: נשים מסתכלות עלי בעין רעה בגלל כיסוי הראש ומניחות שיש לי איראן בבית, שאני שטופת מוח או שחלוקת העבודה ביני לבין בעלי לא צודקת (סיפורים אמיתיים!) כל זה בעקבות מתקפה שכוונה בעיקרה לאורח החיים של החרדים אבל קיבלתי ריקושטים.
      המפלצות זה כחלק מהדרת מי שאין לו תמונה- שניתן-איכשהו-ליבא-לכאן. חשבתי שבמקום מפלצות אולי תהיה איזו אות יפה בצבע אדום כאות לקלון טכנולוגי אבל ויתרתי.

  6. פינגבאק: הגנה, הלכה, הבניה, אפליה « האחות הגדולה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s