האמת על החגים

גיליתי טעות תרבותית מצערת: חנוכה, בניגוד למוסכמה הרווחת, אינו כריסמס. התאריכים שלהם, אם עוצמים עין אחת ומצמצמים את השניה לכדי חריץ, עשויים להיראות קרובים על לוח השנה. צירוף תאריכים כזה בוודאי גם הוביל למנהג, שגם הוא, אם עוצמים עין אחת ומצמצמים את השניה נראה דומה, להתעסק בחג עם אורות כלשהם. אבל חנוכה אינו כריסמס בכל המובנים החשובים באמת.

יש מדדים יותר רלוונטיים להערכת חגים. המדד הכי רלוונטי להערכת חגים הם הערכים שעליהם נשענים החגים או אותם הם מבטאים (למעט ערך המשפחתיות כי הוא משותף לכל חג באשר הוא ובעצם גם לימי זיכרון ושאר מועדים). בגלל שהערכים כל כך שונים מדת לדת, אפשר גם לעשות ויתור קטן ולהשוות בין חגים לפי המרכזיות שלהם או לפי דמיון בסיפור שלהם.

לפי הקריטריונים האמיתיים להערכת חגים הייתי אומרת שחג המולד הכי דומה לפסח. שניהם מתארים לידה של גיבורי דת (עם ישראל כגיבור דת עברי, באין חג שמציין לידתו של גיבור אחר) שהיא, בעקיפין, לידתה של הדת עצמה. חוץ מזה, שניהם חגים מהשורה הראשונה, בניגוד לחנוכה שהיה צריך, מטעמי שלום ופלצנות, לגרור אותו קדימה צועק ובועט מהספסל האחורי של החגים.

מה שמשעשע אותי מאוד, על רקע הדברים הקודמים, זה לנסות לתרגם סצינות מסרטים קיטשיים ליהודית. נגיד- משפחה\ בחור ובחורה הולכים לקנות עץ חג מולד. ביהודית הם לא אמורים ללכת לסיור חנוכיות. הו לא. הם בוחרים קרפיון לגפילטע פיש. אחד טוב, שמן. לא הקפואים הטחונים האלה מהסופר שכבר אי אפשר לראות שהיו פעם דג (המשפט הזה בהתייחסות ישירה למצב בו אחד המשתתפים בסצנת קניית העץ מתגעגע לילדותו נטולת עצי הפלסטיק). ועוד סצינה- הם מקשטים את הבית להתאימו לאווירת החג. רציתי לצמצם בתיאור הסצינה הזו כדי להשאיר מקום לדמיון אבל לא התאפקתי- הכנת הבית לחג ביהודית היא מצוד מטורף אחרי חמץ. ומי שמאמץ אל ליבו באמת את רוח החג יהדר ויחמיר, ידחה בשאט נפש את פסיקתו המודרנית (טפו. סרטים קיטשיים הם שמרנים) של הרב אבינר על כך שאבק הוא לא חמץ ויהפוך את הבית על פיו. בשלב זה הבחורה יכולה לבקש מהבחור לנקות אבק מהמדפים הגבוהים שכן היא קטנה וחסרת ישע והבית בפרברים כה גדול וגבוה (מחווה לסצינת החובה בה תולים קישוט גבוה במיוחד).

חגים שמחים לכם.