פוליטיקה וזה.

למרות הסתייגות שלי מויכוחים פוליטיים (אני מעדיפה עליהם בהרבה הסכמות פוליטיות והדחקות פוליטיות) מצאתי עצמי לאחרונה נכנסת לכמה מהם. לא ידעתי שאני נמצאת במיעוט בנושא כל כך חשוב וככה יוצא לי לפגוש הרבה אנשים שחולקים עלי. מדובר בנושא של עונש מוות. תמיד היה לי ברור שעונש מוות הוא דבר פסול ושלעולם לעולם אין לאפשר אותו במדינה מתוקנת. סקר שעשה העיתון האהוב עלי הראה שאיזה 80 אחוז מהאוכלוסיה חולקים עלי (השאלה היתה לגבי עונש מוות למחבלים, שככל הנראה יינתן בבית דין צבאי).

אני מבינה שהורגים אנשים במלחמות ולא הייתי מגבילה מאוד את הוראות הפתיחה באש או מחכה לאישור משפטי לפני כל תזוזה של חייל אבל מרגע שתפסת את האנשים, בודדת אותם וכלאת אותם- אכלת אותה. יש לך אחריות על החיים שלהם. באיזושהי רמה אני מאמינה באחריות קולקטיבית לכל מעשה של היחיד. זה שיש פשעים בעולם זה בגלל שלא הפכנו עדיין את העולם למקום שהפשעים האלה לא יכולים להתקיים בו (כמו שפשעים אחרים שפסו מן העולם מעידים על רמתו המוסרית הטובה של הדור. דוגמא: קורבנות אדם וכדומה).

מאוד התעצבנתי על העיתון מקור ראשון (שהוזכר למעלה) על ההצגה החד צדדית של המחלוקת הזאת. בעיתון מקור ראשון פעם בחודש יש מוספון מעניין וחשוב, זכר לכתב העת "נקודה" זכרונו לברכה שלמרבה הצער הפך לימני עד כדי גיחוך ונעלם. במוספון הזה פותחים בכל פעם נושא אחר לדיון כשחודש לפני קוראים לאנשים לכתוב את עמדתם. בשבוע שעבר היה אמור להופיע דיון לגבי עונש מוות אבל במקום להביא את כל הצדדים הסתבר שהדיון האמיתי היה באילו מקרים להשתמש בעונש המוות כשהדעות נעו בין תהרגו את כולם לבין כמעט אף פעם אל תהרגו אף אחד (הוא המשיל את זה לעונש של העפה בבית ספר- צריך שיהיה ולהשתמש בו במשורה).

הם בעצמם עשו סקר שמראה שאחד מכל חמישה מתנגד לעונש מוות, לא יכלו למצוא מישהו כזה? שבעה כותבים כתבו במוספון, כולם בעד, וכדי לחזק את ידיהם בויכוח החשוב הוסיפו בעלי טורי הדעה האחרים בכל שאר העיתון וכתבו גם הם בעד עונש מוות. בסקר המדובר ניסו לסקור לפי חתכים: התברר שהקבוצות שיותר מתנגדות לעונש מוות הן נשים וחילוניים. לא יכלו למצוא איזו אישה חילונית שיודעת לכתוב ולשאול אותה מה דעתה? 50 אחוזים מהן בטח מתנגדות לעונש מוות. 

הקול היחיד שאיכשהו ייצג את העמדה שלי היה כשכמה מהכותבים ניסו לתאר את העמדה הזו על מנת להתנגח בה. הכי קל להילחם נגד בובה שאתה בעצמך יצרת. הם הציגו את העמדה הזו בצורה כל כך צולעת שזה רק עוד יותר עצבן אותי. החלק הכי מעצבן היה כשמישהו (שבדרך כלל כותב סבבה, ולא רק על דעות שמתאימות לדעותי) כתב שאחד הטיעונים שלי הוא הטיעון המוסרי (ככה, בלי לפרט) והתגובה שלו לטיעון הזה היתה משהו כמו: נו באמת (גם בלי לפרט).

ועוד עניין אחד אחרון- לא אהבתי את ההתייחסות לתורה ולהלכה. כמעט כל הכותבים ציטטו אמרי שפר מתוך התורה ומדברי חכמים כראיה או משענת לדבריהם. אני רואה איך כשנוח לנו ומתאים, אנחנו מטאטאים מצוות מתחת לשטיח כאילו מעולם לא נכתבו או רק משל היו (ואני לגמרי בעד. דוגמאות: בן סורר ומורה, שמיטה, אשת יפת תואר). פתאום נחתה עליהם רוח ההבנה המילולית הטהורה ופסוק כמו נפש תחת נפש הופך למצווה ראשית, כלשונו, ודברי חכמים שאמרו על בית דין שהורגת אדם אחת לשבעים שנה שהיא בית דין קטלנית הפכו למצווה קדושה להרוג אדם פעם בשבעים ואחת שנה. קודם נראה אותם מפסיקים ללוות בריבית או שומטים חובות בשמיטה אחר כך שיפתחו את הדיון במצווה הזנוחה להרוג אנשים.