ההכנות לשבת תמיד מציפות אותי במחשבות על פלסטרים. שמתם לב שפלסטרים ארוזים בצורה מיוחדת כך שרק מי שלא סובל מחתך או פצע, ובמיוחד מי שלא סובל מחתך באצבע יכול לפתוח אותם? אורזים אותם ככה במיוחד כדי לוודא שתמיד כשאתם נחתכים, יהיה מישהו לידכם. גם אם אתם מתביישים לקרוא למישהו לתמוך בכם סתם ככה כי נחתכתם, תוכלו לקרוא לו ולהגיד שאתם מחפשים מישהו שיפתח את הפלסטר בשבילכם, כי הרי צריך בשביל זה שתי ידיים ואל תשאל איך נחתכתי. בעצם כן תשאל. אפשר גם לפנק אותי, כואב לי.
את הפלסטרים קניתי במיוחד כדי לצאת לטיול. משום מה פלסטרים נראים לי כמו מצרך ששום טיול לא יהיה שלם בלעדיו, למרות שהיום חשבתי על זה לעומק והבנתי שהילדים שלי בכלל לא אוהבים פלסטרים. אני בעצם קונה פלסטרים כי כשהייתי קטנה זה סימל עבורי את תמציתה של העזרה הראשונה.
כל שנה לקראת הטיול הגדול בקיץ אני קונה חבילת פלסטרים, שיהיה. מעולם לא סיימנו חבילת פלסטרים שלמה. מחזור חייה של חבילת פלסטרים בבית וייל הולך ככה: מתוך החבילה מוציאים כמה פלסטרים ושמים בתוך כיס בתיק על מנת לשכוח מקיומם ולפזר אותם במהלך הטיול לא בכוונה אך באופן אחיד על פני מסלולי טיול נבחרים. שאר הפלסטרים נשארים בבית וזמן לא רב לאחר מכן חצי מהם הולך לשכנים, שביקשו אחד, אבל מתוך ידיעה ברורה שאצלנו תוחלת החיים של פלסטרים קטנה מאוד מהסביר אני שולחת איתם חצי חבילה. אולי כששלנו יגמרו נוכל לקחת מהם קצת חזרה. בכלל, אין מקום טוב יותר לאחסון מאשר הבית של השכנים- זה לא תופס מקום, זה נשמר טוב יותר כי הם מאוד אחראיים ובדרך כלל האחריות כלפי זרים הופכת אנשים לאחראיים יותר. בכל שנה חבר אחד של הילדים, בממוצע, נשרט אצלנו בבית ומקבל פלסטר מהחבילה. הפלסטר הזה, כמו אחיו שאצל השכנים, הוא מהמאושרים הבודדים שיזכו למלא את השליחות שלהם. כל השאר יפלו במוקדם או במאוחר לתוך הכיור או השירותים, כי ארון התרופות כה גבוה (עניין בטיחותי) והזמנים בהם אנחנו ממש רוצים להוציא ממנו דברים נוטים להיות לחוצים, כאובים או לא נוחים באופן כללי. נסו למצוא פלסטר עבור החתך שלכם כשאתם כאובים ומשתמשים רק ביד אחת, זו שאין בה חתך, ותראו איך גם הפלסטרים שלכם נופלים לגמרי. אם קראתם והפנמתם, למרות שהתקלקלו לכם הפלסטרים מהנפילה, יש לכם עדיין סיכוי לשאול פלסטר מהשכנים.
ועוד משהו על פלסטרים: הם לא באמת מתאימים לאצבע שלכם. במיוחד לא לאצבעות הרגלים. לסובב אותם במין חצי סיבוב, בזהירות שהפלסטר לא ידבק לקצה של עצמו (מאבק אבוד מראש), סביב האצבע ובמורדה- זה לא באמת עובד. הפלסטר מתכווצ'ץ' ואתם מרגישים קלילים ממש כאילו שמתם את האצבע בשקית קניות וככה אתם מסתובבים עם השקית בכל מקום, על האצבע.
והשאלה הגדולה באמת: מה פלסטרים עושים? אני אגיד לכם מה הם לא עושים: הם לא שומרים על החתך מרטיבות. כבר למראה סימני הרטיבות הראשונים הדבק הופך בתהליך כימי מופלא לסוג של חמאה והפלסטר גולש מהגוף. תמצאו אותו אחר כך, נטוש ובלי כוחות, במקומות המפתיעים ביותר. הפלסטרים גם לא מכילים שום תרופה. הם מסתירים את הפצע. יש להם היגיון של ילד בן שלוש- אם אתם לא רואים את זה- זה לא קיים. כמו השאלה שתמיד תמהתי עליה באבן-נייר-ומספריים: איך נייר מנצח אבן. אם לא רואים אותה מאחרי הנייר- כנראה היא לא קיימת. זה ההסבר ההגיוני היחיד (פסלתי את זה שהאבן מפחדת מחושך והנייר חוסם לה את האור). הייתי אומרת שהפלסטר מכסה את הפצע ולא נותן לדברים לזהם אותו אבל יש בפלסטר חורים. הם אמנם קטנים אבל אני בטוחה שיכולים להיכנס דרכם, בצפיפות, שניים שלושה או מיליון חיידקים. חוץ מזה, כאמא לשני בנים, אני משוכנעת, ויש לי הוכחות מדעיות לכך, שאין מקום, מוסתר ככל שיהיה, שלכלוך לא יכול להגיע אליו.
יש לי פלסטר בישולי ערב שבת על האצבע. עם קצת מזל, החתך יבין את המסר ויעלם עד הבוקר.
במקום תה 
שתי הערות: א. הפלסטר לא נועד לשבת לבדו על הפצע – הוא נועד לכסות על המשחה ששמים על הפצע, כדי שלא תתנגב על המכנסיים שתי שניות אחרי ששמנו אותה. אין לי מושג מה עושה המשחה.
ב. כששמים פלסטר על משהו כמו אצבע, במיוחד באזור הפרק (ויש מישהו לא פצוע לעזור), מומלץ לגזור כל "כנף" של הפלסטר לשתיים ולהדביק בצורת איקס – ככה הפלסטר יושב במקום.
הדגמה:
פלסטר לא נועד לרפא. הוא פשוט מרגיע. זה כמו נשיקה של אמא.
(יופי של סרט – ולטובת הצעירים – המנגינה היא מתוך תכנית טלויזיה ישנה נושנה בה היו מדגימים כל מיני דברים במהירות גבוהה. כשאת היית בשא"ש, או אפילו קודם)
הדיקטטור הקטן מאוד אוהב פלסטרים. אם הוא מקבל חתך קטן, עקיצה או סתם בליטה הוא מיד דורש פלסטר. הוא גם מזייף פציעות בשביל לזכות בפלסטר המיוחל. לפעמים שורה עליו רוח נדיבות והוא דורש פלסטר גם לאחיו העוד יותר קטן.
איזה כיף שחזרת, ואפילו שזה בשביל סיפורי פלסתר…
אצלי הצאצא הבכיר סובר שפלסטר הוא פתרון גם לכאבי בטן, גב וראש. זה ההסבר לכך שיום אחד יצאתי מן הבית ובשערותי כמה פלסטרים שהרופא הקטן החליט להדביק לי כשחרפתי מתוך מיגרנה מסוימת. ההוצאה גרמה לכאבי ראש מסוימים גם, כפי שניתן להבין.
הצאצאית הקטנה נולדה לעולם שבו על הפלסטרים יש ציורים ולכן היא קוראת להם מדבקות. אבל אצלה הפתרון לכל פצע הוא "אופא!".
הו שלום לכולם. אני שמחה לקבל עצות מאלופי פלסטרים (דובי נראה לי ממש מקצועי) ומקנאה באופן כללי במי שהילד שלו מסתפק בפלסטר במקום ברפואה מיידית על המקום (שאני לא יכולה לספק אבל זה לא מונע מהבנים שלי לדרוש). תהיו בריאים. מקווה שיצא לי לכתוב יותר אני קצת מתגעגעת.