בושם בריח של גויאבות

קניתי גויאבה רק בשביל הריח.

תמיד כשחשבתי עם מי אני אתחתן ואילו תכונות רצוי שיהיו לו, חשבתי שכדאי שהוא יאהב גויאבות כי אני אוהבת ריח של גויאבות ולא את הטעם שלהן. "זה יוכל להיות יתרון" חשבתי לעצמי, ובמחשבה שנייה גם חשבתי שאולי אוכל לזקוף זאת לחובתו כך שאני גם אהנה מהריח של הגויאבה וגם אוכל להתלונן עליו ולבקש פשרות בתחומים אחרים, אבל לא באמת. אני מודה בפה מלא שאני אוהבת ריח של גויאבות (והאמת היא שאני לא יכולה להתאפק מלומר את מה שאני מרגישה ליותר מדי זמן כך שאפילו אם הייתי מסכימה "לסבול" ריח של גויאבות, למשל, תמורת הרחקת כל רמז לריח של דגים מהבית הייתי מפסידה בסוף ומודה שאני בעצם כן אוהבת ריח של גויאבות והתכנית היתה נופלת).

בסוף אף אחד מבני ביתי לא אוהב עדיין גויאבות. לפחות מישהו מהם אוהב קפה. מספר בני הבית לא סגור עדיין (אני לא רוצה להיות הבת היחידה לתמיד) ויש תקדימים של ילדים שבניגוד להוריהם פיתחו עיניים כחולות (אולי החליפו לנו אותו בבית החולים) וחיבה בלתי נשלטת לקולורבי (אולי החליפו לנו גם אותו בבית החולים. אני עדיין שואלת אותו לפני כל ביס אם הוא בטוח לגמרי שזה טעים לו ומנסה לתת לו דרכי מילוט- אם זה לא טעים לך אתה לא חייב- אבל בניגוד לכל הגיון הוא מתעקש על כך שזה טעים לו). למרות האפשרות שיהיה בן משפחה חובב גויאבות בעתיד (או עדיף- בת משפחה עם תכונה כזו) – כמה כבר אפשר לחכות? 30 שנים זה מספיק לגמרי.

אני לא באמת זוכרת 30 שנים, אבל גויאבות אצלי זה הריח של הסתיו. אני מריחה גויאבה ומיד נזכרת בסתיו: בסוכות, בעננים אפורים, בצל מיטיב, ברוח מרעננת. אני מתחילה לתכנן על חולצות ארוכות ומעיזה לחלום על סוודרים. ושוקו. היום בבוקר טיפטפו עלי טיפות של כמעט יורה.

אז קניתי גויאבה רק בשביל הריח. יוליה אמרה שזה צעד שעלול להרחיק את מי שלא אוהב ריח של גויאבה, אבל להם היו 30 שנה להיות בסביבה. התכנון הוא להחזיק בגויאבה עד שניה לפני שהיא פורשת ואז למסור אותה לחובב גויאבות שאוהב גם את הטעם שלהן ולא מבין עדיין שגויאבות זה בשביל הריח. אני לא ממש מכירה גויאבות ולא יודעת איך צריך לאכול אותן (קשות? רכות? באיזה צבע? הגויאבה שאצלי נבחרה בזכות היותה ריחנית במיוחד) אז אני מקווה שאזהה את תאריך התפוגה שלה.

הבית שלי מלא ריח של גויאבות. אני מדמיינת שיש בחוץ גשם קליל כזה שלוקח כמה שניות ובדיקות חוזרות להבין שהוא אכן גשם, ומחכה לחורף.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, איזה כיף, זכרונות, ירושלים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על בושם בריח של גויאבות

  1. הדס בר הגיב:

    הריח הוא רק הקדמה לטעם…

    • אפרת הגיב:

      יום אחד עוד תראי את האור. הריח הוא הכל. אם את פה בסביבה בערך בזמן שהגויאבה אמורה להיגמר ועדיין לא שקלת מחדש את עניין הטעם- את מוזמנת לקבל אותה.

  2. שרונה הגיב:

    גם אני מאוהבת בריח של גויבות, ומיד כשאני רואה את הראשונה אני קונה ושמה בקערת הפירות כדי שהבית יריח מריח של סתיו, גשם, צעיפים וחיבוקים. אבל אני גם אוכלת אותן בשמחה. בינתים לא יצא לי לאכול אחת טעימה..

  3. יוסי לוי הגיב:

    אוי, אני מת על איח של גויאבות!

  4. מיכל הגיב:

    🙂 – נהניתי לקרוא – אם אני אוהבת או לא ריח של גויאבות? – בחוץ כן, בבית זה כבר מאיים 🙂
    שיהיה לך יופי של סתיו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s