"משימות מיוחדות" מאת בוריס אקונין. "משימות מיוחדות" מכיל שני סיפורים על הבלש פנדורין שעיקר עבודתו למנוע מבוכה מנסיך מוסקבאי בסוף המאה ה-19. קראתי את הספרים הקודמים בסדרה שתורגמו לעברית (אני יודעת שאם אלמד רוסית אמצא אותם חינם באינטרנט, לא תודה) וגם כתבתי עליהם קצת פה ושם. אני אוהבת את הסידרה הזו, בעיקר בגלל יחס מורכב לטוב ורע.
בשני הסיפורים בספר הזה ניתן לראות הבחנות חדות בין חוק לצדק. למרות שפנדורין הוא בלש עם רקע משטרתי מניע מרכזי (גם אם לא היחיד) לעבודתו הוא מניעת מבוכה מהממונה עליו בעוד להגנה על האזרחים או חתירה אל מיצוי הדין עם הפושעים ניתנת חשיבות משנית. הביקורת על המערכת השיפוטית ועל מערכת הענישה נוחתת מכל הכיוונים- המערכת לא פרקטית, מסורבלת, מושחתת, מלאה פוליטיקה. אני אוהבת יותר את המתקפה על הסירבול והשחיתות יותר מאשר את ההצבעה על כך שהמערכת לא פרקטית ולא אוהבת את הערבוב בין הדברים- ביקורות מהסוג הראשון הן בונות וביקורת על הפרקטיקה ('ממילא האסיר יברח') יוצרת יותר הרס מאשר תועלת.
הסיפור הראשון היה מאוד מוצלח מבחינת סגנון הביקורת על המנגנונים והזכיר לי את הכאוס הסלפסטיקי שבספר "האמן ומרגריטה", אני לא יודעת אם הסופר עשה את זה בכוונה או שהדמיון מקרי ובעצם כל שני ספרים עם הרבה שמות רוסיים ארוכים יראו לי דומים. לאורך הסיפור פנדורין מנסה ללכוד רמאי שמצליח לגנוב מכולם בתחבולות די מצחיקות תוך כדי כך שהוא משתמש, בין השאר, גם בשיטות של הרמאי וכולם מתחפשים בתחפושות מעניינות ועובדים אחד על השני ועושים שמח. מצאתי הקבלה לאמן ומרגריטה הן בבלגן החביב, בתעלולים המפילים אנשים בפח תוך ניצול של החמדנות והיצרים האנושיים והן בסצנה שבה התעלולן ממש מתחפש לשטן. אני אוהבת את המוטיב של ליצן שחושף איוולת בחברה.
הזכרתי קודם את היחס המורכב לטוב ולרע. יש עניין אחד שמפריע לי בבלבול בין טוב לרע: אני חושדת שאקונין נוטה לבלבל בין הטוב למוכשר. נדמה לי שיש הערכה מוגזמת בספר לכשרונם של אנשים שעושים מעשים רעים ולמקצועיותם, הערכה שמביאה להקלות בעונש ולעיוות הדין. המקצועיות שמה את פנדורין ואת הרשעים בעולם מקביל שבו הצדק הוא אישי ונסגר אחד על אחד מה שמייתר את המנגנונים הציבוריים. גם אם המנגנונים הציבוריים לא טובים, והביקורת עליהם בולטת לאורך כל הספר, לא הייתי מוותרת עליהם בקלות. ביקורת דומה לזו נמצאת בספר בילט- אין, בסופו של הסיפור השני. ברור שהסופר מודע לבעייתיות אבל לא ברור אם הביקורת מתקבלת או לא.
עד כאן, כרגיל, ביקורת חלקית מאוד, רק על הדברים שתפסו את העין. בגדול: ספר כיפי, מקורי ומעורר מחשבה.
במקום תה 
אני מקווה לקרוא את הספרים שלו. כל פעם אני מבטיחה לעצמי לקנות, אבל איכשהו זה מתפספס.