העגבניות כבדות יותר בתשעה באב

העגבניות כבדות יותר בתשעה באב. הלכתי לסופר לקנות עגבניות למרק של סוף הצום.  לא הערכתי נכון את הכוחות שלי. חזרתי עם שקית קטנה והיה כבד. בדרך עברה לי בראש המחשבה לפנות לעובר אורח שיעזור לי לסחוב את השקית במדרגות. כבר פניתי בעבר לעזרתם של עוברי אורח ושכנים אבל אז היו לי דברים הרבה יותר כבדים והשקית המסכנה לא נראית לי תרוץ מספק. אני מרגישה כמו זקנה.

אני מרגישה כמו זקנה. מעניין אם באמת ככה מרגישים הזקנים- חלושים כאלה. מתפדחים על שקשה להם לעשות דברים שהם כן יכלו לעשות פעם, על שקשה להם לעשות דברים שאחרים יכולים לעשות בקלות. גם אם הצום נתפס כמעשה של סיגוף, הוא משרת עוד שתי מטרות- הוא יוצר שוויון בין האנשים- כולם לא אוכלים, לא מתלבשים משהו, לא מפתחים קשר זוגי משמעותי ולא עושים פעילות תרבותית (לימוד תורה, ישיבה בבית קפה). אין דרך להתנשא. בנוסף, השוויון הוא לא רק סמלי, למראית עין, ומחר נחזור לפעילות הרגילה ולא נזכור שפספסנו יום באופן סמלי, השוויון הוא פיזי ומוחשי. החולשה שלי אמיתית.

אני מגלה פנים של חוסר תזונה שלא נגישות לי ביום יום. אני יודעת שלא לשתות או לאכול עושה אותך חלושה, אבל לא ממש מרגישה את זה ביום יום. גם החסך התרבותי מורגש אצלי מאוד- כבר הרבה זמן אני רוצה לנגן ולשיר אבל נמנעת בגלל המנהג. אפשר לדמיין יותר טוב איך חיים אנשים שלא מנגנים ושרים (עוני מסוג אחד) או לא אוכלים כמו שצריך (עוני מסוג אחר). זה מוביל לאחווה שמובילה לחיזוק תחושת הערבות ההדדית. כוונות טובות לתשעה באב.

אגב ערבות הדדית, אני רוצה להפנות למכתבים שאבא שלי כתב מהאיטי ופורסמו באתר שלו. אבא שלי, שי בן יוסף, הוא יועץ קהילתי ולמד הרבה על שיקום ועל מצבי חירום. הוא נסע להאיטי במסגרת משלחת של אנשי מקצוע על מנת לעזור בשיקום. בהאיטי הוא הדריך שלוש קבוצות: קבוצת סטודנטים למדעי החברה אותה הוא לימד על טראומה והתמודדות איתה על מנת שהסטודנטים יעבירו את הידע המקצועי הלאה למורים, כמרים וכל מי שנמצא בעמדה מנהיגותית, הוא הדריך עוד קבוצה של מנהיגים מקומיים שאחראיים על פרויקטים חברתיים שונים בסיטה סוליי, השכונה הכי קשה ומפחידה בפורט או פרנס, בנושא שיקום קהילתי ועוד קבוצה שאני לא זוכרת מה מהותה. המכתבים: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי.

לפני בערך חודש כתבתי על חורבן ירושלים. כתבתי שירושלים נחרבה מעצמה, כי היא לא הייתה מספיק שווה בשביל להישאר. מעשים כאלה, שמוציאים את התורה מירושלים הלאה לעולם הם שיוצרים מציאות שבה שווה שירושלים תהיה.