נביאים

כל העניין עם הגדרת המילה נביא יצא לגמרי משליטה. מדובר בטעות נוראה וחוסר הבנה. זה לא כל כך הוגן כלפי הנביאים, במיוחד כשמביאים בחשבון את כל מה שהם עשו בשבילנו.

אני לא יודעת למה, אבל הדימוי של הנביא כמגדת עתידות קירקסית הצליח לנכס את כל מהותה של הנבואה לעצמו, דורס בדרך כל נבט של דימוי נבואה חלופי שהיינו יכולים לפתח. שימו לב לנביאים שבתנ"ך. האם זה מה שהם עשו? קחו למשל את משה- גם אם הוא ידע על העתיד יותר מאחרים, פה ושם, ידיעה מוקדמת על אירועים עתידיים בהחלט לא היתה עיקר התפקיד שלו ואפילו לא עיקר תוכנן של שיחותיו עם האל. הוא אמנם ידע על המכות שיבואו והאמין בכל לבו בהתכנות של יציאת מצרים עוד לפני שהיא קרתה, אבל במובן מסוים, מדובר באירועים שהוא לקח חלק ביצירתם. זה כמו לנבא על כך שהיד שלי תתרומם רגע לפני שאני מרימה אותה. הוא ידע שהוא הולך למות אבל זה לא ממש עזר לו ולא היה מלא בפרטים. אם גם אתם הייתם בני מאה ועשרים והאל היה מתגלה אליכם להגיד לכם שבקרוב תמותו אני מניחה שלא הייתם מופתעים יותר מדי. סיפור מביך יותר מהסיפור של משה הוא הסיפור של יונה. לא רק שלא היו לו ידיעות מוקדמות מדויקות על העתיד, אלא שהאל מילא אותו בדיסאינפורמציה מביכה. נינווה לא נהפכה אחרי ארבעים יום כמו שיונה חשב. פדיחות.

בסוף ספר דניאל יש משהו שדומה לנבואה. כתוב שם תוך כמה ימים יבוא הקץ וגם שאשרי מי שמחכה ויגיע לסוף הימים האלה. מספר הימים ברור אבל מה שיקרה בסופם לא מוזכר במפורש. כמובן, תמיד יהיו גם המפרשים שיגידו שספר דניאל הוא רומן תקופתי שנכתב בדיעבד כך שאין בעיה לשלב בו נתונים על העתיד. גם הנבואה הזו, שמתקרבת יותר באפיה לנבואה כידיעת העתיד מראש, לא היתה עיקר תפקידו של דניאל.

המובן השני של נבואה לא שולל ידיעה מוקדמת על העתיד אבל הוא מורכב יותר. אולי אפשר לומר שהוא כולל ידיעת הכול. נדמה לי שנבואה היא אינטואיציות עמוקות לגבי מהות העולם או היכולת להתבונן לרגע בעולם ולראות חלק ממה שהאל רואה. כך מתאפשר לנביאים לעסוק בעיסוקים נפוצים יותר שלהם, מבחינת הסיפור התנ"כי: רפואה, יצירה ובמיוחד הטפה לקיום מצוות. הנביאים מגיעים לידיעה של משמעות הדברים שמביאה אותם לאמפתיה עם האל- הם הופכים את הצורך בתיקון העולם לכאב ואת המרחק בין השלמות שהתגלתה להם לחלקיות שבעולם למוטיבציה לפעולה.

הטרגדיה של נביאי ישראל היא שאין להם הרבה יכולות יישומיות. גם אם הם יודעים מה לעשות, הם לא ממש מצליחים לגייס אנשים לטובת המטרה. היום אני מבינה את זה יותר משהבנתי כשהייתי קטנה. פעם חשבתי שלדעת איך הכל צריך להיות זה נעים וגם מאפשר לך להגיע לשם ממש בקלות. היום אני מבינה את התסכול שבלהבין איך הדברים צריכים להיות ולראות שהמציאות רחוקה מזה.

הנה שני קטעים קצרים שכתבתי על נבואה. הראשון נכתב כשהייתי קטנה, כהאשמה נגד הנביא שרואה מראות מנקרי עיניים ולא עוזר, והשני נכתב השנה וקוראים לו "תשובת הנביא":

הנביא

אני בדרך, אני הדרך,

אני מורה הדרך ותלמיד הדרך,

והנביא נסע באוטובוס לנקודת הסיום

ומספר לי משם על מקומות יפים

שלא הייתי בהם.

תשובת הנביא

תגידי שאני חלוץ בודד לפני כולם

מגלה מוקשים אנושי

אבל האמת היא שכל אחד הוא הדרך של עצמו

כל אחד הוא בדרך גם מורה וגם תלמיד

ואין דרכים דומות בגלל הבדידות הקיומית,

בגלל חלק אלוה ממעל שלא דומה לאף אחד אחר.

הצחוק שלי הוא לא השלווה שמתחת לעץ בנקודת הסיום

הוא חדוות הגילוי שאני חוצב מחיי

פיסה אחרי פיסה.

 

(הרעיון לכתוב על נבואה עלה כשקראתי פוסט של נמרוד שהתחיל בפול התמנון הנביא והמשיך אל האופק במחשבות על נבואה כידיעת העתיד)

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה דברים שקרו באמת, שירים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על נביאים

  1. חתול הגיב:

    נבואה היא לא דווקא ידיעת העתיד. נבואה היא התגלות ה׳ לאדם וציוויו מה לעשות. לפעמים מסופר לנביא על העתיד אבל ניתן למצוא נביאים רבים שה׳ רק נתן להם משימות ולא קיבלו אפילו הצצה קטנה על העתיד.

    • אפרת הגיב:

      זה בערך מה שרציתי להגיד עם קצת פחות פרסונליזציה של האל.

      • חתול הגיב:

        אני שמח שכיוונתי לדעתך, רק שאת כתבת את זה עם יותר כשרון.

        ובלי קשר, תודה על ההמלצה על "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי".

        • אפרת הגיב:

          תודה. אם לקחת ברצינות את ההמלצה ההיא אני מזהירה אותך לא לקרוא לעולם את "מסתרי פטסבורג" שקראתי עכשיו והוא פשוט ספר גרוע. הוציאו אותו רק בגלל שהשם מייקל שייבון מוכר ומוכר אז נזכרו לתרגם את הספר הדפוק שהוא כתב כשהיה קטן וטיפש.

  2. אביגיל הגיב:

    הקטעים הקצרים מאוד יפים, ממחישים בצורה רגשית יותר את מה שהסברת. איזה כיף שאת כותבת כל כך יפה!!! (ולא , אני לא צריכה שומדבר,סתם מחמאה כנה)

  3. יחזקאל הגיב:

    יש כל כך הרבה מה לומר על הפוסט הזה שאין לי כוח להתחיל לכתוב כרגע, אבל דבר אחד אני מוכרח לומר: "מספר הימים ברור"? את רוצה להגיד לי שאת מצליחה לקרוא את הפסוקים שם בסוף דניֵאל ולהבין? זה לא ממש בעברית. (למעשה, זה בדיוק הרעיון, כנראה, לא לומר דברים מפורשים על קץ הימין.)

    • אפרת הגיב:

      אתה מציע לכתוב פוסטים שיש פחות מה לומר עליהם?
      מספר הימים ברור. עד כמה שאני מבינה, "ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שמם ימים אלף מאתיים ותשעים" זו ספירה של זמן מהזמן שבו הפסיקו את קרבן התמיד והציבו שיקוץ שמם בבית המקדש. ימים הם ימים ממש או שנים, על פי הפשט. החלק הלא ברור הוא מה שיקרה אז.

      • יחזקאל הגיב:

        חלילה, אולי אגיב בהמשך על עוד דברים.

        וזהו? פסוק אחד וסגרת? מה עם "מועד מועדים וחצי"? מה זה "נפץ יד עם קודש"? ומה קורה עם "ימים אלף שלוש מאות שלושים וחמישה" מול ה־1290 שהזכרת?

        • אפרת הגיב:

          לא אמרתי שכל ספר דניאל פשוט, אבל מספרים אני יודעת לקרוא. מספר זה מספר וככזה, לא ברור ככל שיהיה, הוא מקרב אותי למשמעות של חיזוי העתיד שבנבואה.

          • יחזקאל הגיב:

            זה לא "כל ספר דניאל", זו אותה הפִסקה וכולה מדברת על זמנים. את לא יכולה לקחת משפט אחד, לנתק אותו מהפסקה כולה, ולומר: "אה, אז מדובר על 1290 יום מהפסקת הקרבת התמיד", כשיש שם סדרה של תאריכים שלא ברור אם ואיך אחד מהם קשור לשני. אולי צריך מה־1290 לחשב מועד מועדים וחצי?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s