חיי כשמרנית

קשה להיות מהפכן אך גם קשה להיות שמרן. למרות שיש לי נטיות שמרניות חזקות בתחומים רבים, לעיתים קרובות אני מתקשה להגן על העמדה הזו. הקושי בהגנה על השמרנות מביא אותי להבנה טובה יותר של השותפים לעשיה במקרה שבו אני מוצאת את עצמי דווקא בעמדה מהפכנית ומנסה לשנות.

החשיבה המודרנית היא האויב הראשי של השמרנות. האמונה המודרנית בכך שהפתרון להכל נמצא בקצות אצבעותינו ממש, הושט היד וגע בו, מניעה את בני האדם לשינוי. החשיבה המדעית הקלאסית מבוססת על ניסויים בהם משנים את אחד הפרמטרים וכך מגלים מה הוא עושה. החיים הפכו לשרשרת של ניסויים מתוך אמונה בכך שאחד הניסויים ודאי יוביל לתוצאה מושלמת, לתרופה, להמצאה חדשנית שתשנה את חיינו, לאושר נצחי.

החשיבה המודרנית נמצאת במקומות שונים במינונים שונים. אני נתקלתי בה באוניברסיטה. לתואר הראשון הייתי צריכה להגיש שתי עבודות סמינריוניות ובשתיהן השתדלתי כמיטב יכולתי לשחוט פרות קדושות על מנת לקבל את אישורה המדעי של המודרנה. התחלתי דווקא מהכיוון הפופוליסטי והלא-מדעי: הכי קל להציע לשנות משהו בסיסי ומקובל על כולם שכן הוא הספיק לצבור לו הרבה אויבים שהאשימו אותו בכל דבר רע שקיים, ודברים רעים נשמרים בתודעה הרבה יותר טוב מדברים טובים. בהמשך, גיליתי גם עניין מדעי שמשתלב טוב יותר עם שחיטת פרות קדושות מאשר עם שימורן.

ניסויים בלי תוצאות, כלומר- עם תוצאות המצביעות על כך שלא נצפו השלכות מרחיקות לכת לטריגר, מרשימים הרבה פחות מאשר ניסויים המצביעים על הצורך בשינוי מסוים שיוביל אותנו אל האושר שמעבר לפינה. ניסויים בלי תוצאות הם עצובים, ניסויים עם תוצאות המעידות על הקשר בין הנתונים הנבדקים נתפסים כאילו הם מקדמים אותנו במשהו אל הבנת העולם. אם לא גילינו קשר בין משתנים הרי שנשארנו עם אותו עולם לא ברור שהיה לנו מלכתחילה, והרי העולם פתיר ("העולם פתיר" היא הנחת מוצא מודרנית שנוסחה על בסיס שורה של תגליות מדעיות מרשימות). לכן עדיף לכתוב עבודה המציעה שינוי (טיפ לדתיים במדעי החברה: עשו מחקר חתרני על טקסט דתי איזוטרי. היתרונות, מעבר להיותה של הדת פרה קדושה, הם שהחומר מוגבל בהיקפו ושרוב המרצים לא מבינים בזה כלום).

כמובן שגם בתחומי התקשורת ישנה העדפה לשינוי. כלב נשך איש זה לא חדשות וההיפך כן. השמש זרחה זה בהחלט מאורע שקרה אבל לא ידווחו עליו בעיתון.

עוד נושא חשוב הוא עניין המיתוג. השמרנות דבקה בעבר. אם ממשיכים לדבוק בתפיסה המודרנית ולא גולשים לפוסט מודרניזם- העבר הוא אחד. אדם המאמין בשימור מה שהיה לא יוכל למתג עצמו בדרך מעניינת. השמרנות היא אחת, שינויים יש בשפע. בתור מהפכן אתה יכול להציע הצעות משונות ומקוריות: אפשר להציע להחזיר את המנדט הבריטי, אפשר לנסות לשכנע את כולם שפתח תקווה לא קיימת, לעשות מלחמות מים באמצע הרחוב במקום ללכת בו ממקום למקום או להיות בעבודה או בבית עם הילדים.

אף פעם לא הצלחתי למצוא תשובה מניחה את הדעת לשאלה אם שינוי מסוים הוא אומץ, זהירות או פזיזות (כשהזהירות היא אמצע הציר בין אומץ לפזיזות). ברור שהאומץ הרבה יותר מגניב. היהירות שלנו מביאה אותנו להגדיר כל שינוי כאומץ, או לפחות זהירות. באשר לטבע האדם, איני יודעת אם האדם יהיר מטבעו (כמו שחשב הובס והסביר על ידי זה את קיומן של המלחמות) או לא מאמין מספיק בעצמו. אולי אלו תכונות משלימות והאדם מטלטל ביניהן בשיווי משקל ולעולם לא מגיע להתנהלות זהירה ושקולה.

נראה שלחדשנות יש יתרון בדיבורים ולשמרנות יתרון במעשים. ברירת המחדל והסטטוס קוו מתיישבים טוב עם ההעדפות של השמרנים. בנוסף, יש שתי אפשרויות לביטויי שמרנות בשיחה אפשרות אחת היא הבחירה המודעת שלא לשנות והשנייה היא ההליכה עם העדר. הנצחה של הקיים כאילו משהו מהנצח ידבוק גם באנשים שיש להם נגיעה אל הקיים. לפעמים עד כדי חיבוק חנפני למי שכבר נמצא במקום שדי טוב לו עם עצמו. לפעמים הדעות הן מוצר צריכה שנוצר בהתאם לביקושים, ויותר מזה- בהתאם לחומרי הגלם הזמינים והזולים. הכי קל ליצור קיטש כי זה רדי-מייד שלא הצליח לשנות הקשר. יש יתרון בתרבות הפופולרית לשירים על מעיינות מפכים בהרים והשקט שבין העלים על פני שירים שמכירים בקיומן של טכנולוגיות מתקדמות. עם זאת, בתרבות הלא פופולרית יש יתרון שכנגד לצרימה ולחוסר ההרמוניה, לפעמים עד כדי צרימה לשמה.

בכתיבה שלי אני משתמשת במדיום יחסית חדשני ומנסה להתכתב עם אמנות מודרנית ותרבות גבוהה ולכן הרבה פעמים אני מוצאת שזה המגרש הביתי של הלא- שמרנים ואני עוף מוזר בגלל חוסר מהפכנות בהרבה תחומים.

ובחזרה להכללות: האופציה הכי גרועה היא להיות בהווה כי אז האגו נעלם. הוא לא נשען על הצלחות העבר ולא על חלומות על העתיד. אי אפשר ליצור מיתוג עצמי כשהעצמי בתנועה. ההווה לא נעצר לצורך צילומים או הנצחות או שיווק. את משילה את העור כל רגע ואף עור לא הופך ללוגו שלך.  כשאת חיה בהווה, מתבוננת ונותנת לעצמך לחוות את העולם, יורדים עליך מכל הכיוונים. השמרנים יורדים עליך שאת לא מחויבת לכלום ולא למדת כלום מן העבר והמהפכנים מבקרים אותך על שאת לא מוצאת פתרון לדברים ורק חווה אותם.

לקריאה נוספת: כשהתותחים רועמים, המוזות ממש מתביישות (עכשיו כשקראתי את זה שוב שמתי לב שבתגובות שם יואב התחיל להסתייג ולהתווכח, הבטיח לכתוב יותר בהמשך ולא הגיע לזה. גם מה שהוא הספיק לכתוב מעורר מחשבה).

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה סוציולוגיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על חיי כשמרנית

  1. יואב הגיב:

    ניתוח מעניין. אהבתי. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s