הברז שלי נשבר אז החלפתי אותו. לגמרי לבד. הלכתי בכל השכונה (טוב נו, לא ממש בכל השכונה אלא יותר מסביב לבלוק וחזרה) עם מפתח שבדי והרגשתי כל יכולה. בעולם עם רמת התמקצעות כל כך גבוהה אני כבר מקבלת כמובן מאליו שאני לא מבינה איך עובדים כל הדברים סביבי. אני לא יודעת לגדל פירות או ירקות או תבואה, לא יודעת איך עובדת כל האלקטרוניקה ולא זוכרת מה באמת מספר הטלפון של כל קרובי וידידי כי הוא רשום לי בזכרון של הפלאפון. פתאום, איזו הפתעה, אני מצליחה להחליף ברז לגמרי בעצמי. תחושה של שליטה מינימלית על החיים שלי מתגנבת לה חזרה אל הדימוי העצמי.
גם הוראות ההרכבה של הברז לא נראות כמו משהו שמיועד אלי. המחבר של ההוראות מייעד אותן, כנראה, ישירות לאינסטלטור, כמו כתב יד לא קריא של רופאים כשהם כותבים מאחרי גבך לרוקח. יכול להיות שכתוב שם: "תן לחולה הנודניקית הזו את התרופה הרגילה למקרים כאלה, הלוואי שתעבור כבר קופת חולים" בשפת סתרים של רופאים ורוקחים. אם ההוראות היו מיועדות אלי היו רשומות שם מילים כמו צינור, ברז, הברגה וכאלה. במקום זה, כולי מלאה גאווה על שביצעתי הוראות כמו: "הרכב ידנית את הסוללה לאקצנטרים שבקיר". הרכבתי ידנית (!) את הסוללה (!) לאקצנטרים (!!!).
חוץ מזה, התלכלכתי כהוגן בחומר שחור כלשהו במהלך העבודה. נראה לכם שאינסטלטורים מארגנים חומר שחור מלכלך בכוונה במקומות מועדים לפורענות כדי ליצור לעבודה תדמית של עבודה שחורה? עד כמה שיכולתי להבחין, לא היה כל צורך בליכלוך השחור הזה.
למרות שנראה שכל העניין מתקדם לכיוון של סוף טוב, מתברר שבסופו של דבר אני בכל זאת צריכה להזמין אינסטלטור. בזמן שחיפשתי את ברז המים הראשי מאחרי הבית גיליתי שאולי כדאי לשאול מישהו מקצועי אם כל החיבורים שם תקינים ואם אין כמה טרמפיסטים על הצינור שלי. בחברה שמספקת לי מים שמעו את תיאור הצינורות ואמרו שיתכן בהחלט שיש מי שמחובר לצינור הראשי והחיוב שלו מתחלק בין הדיירים האחרים כאילו היה מי השקיה אבל מי שאחראי לזה זה אני ולא הם. יש מצב שהם ניסו בעבר לנתק את הטרמפיסטים כמה פעמים והכל חובר מחדש. אני יודעת שחברת החשמל עשתה את זה כמה פעמים עד שהחליטו שם לכלוא את המונים בכלובים ושחברת הכבלים גם מתקשה לעמוד בקצב החיבור הפיראטי כאן. בכל מקרה נראה לי שעדיף להתייעץ עם בעל מקצוע.
במקום תה 