ילדים קטנים מהמרים

אתמול יצאתי מבית המדרש לקנות השלמות לארוחת הבוקר בפיצוציה שמתחתיו. לפני הדלפק התגודדה חבורת ילדים, אולי בני 13, 14, 15. הילדים היו עסוקים בחישובי רווח אינטנסיביים תוך החלפת פתקים עם המוכר. טיפש! המוכר פנה אל אחד מהם, למה הימרת על ספרד במאתיים חמישים שקל, כדי להרוויח חמישים שקל? אין להם סיכוי! והילד ענה: אתמול הפסדתי חמישים שקל חשבתי אני ארוויח אותם בחזרה (אין לי מושג מה הם באמת אמרו אבל זה נשמע ככה בערך). בשלב זה המוכר הדף את הילדים אחורה כדי שאוכל לקנות את מה שרציתי, והלכתי.

מה שראיתי מאוד כאב לי בלב. לא ידעתי שהימורים הפכו לבילוי לגיטימי של חבורת ילדים בשעות בית הספר ולא ידעתי שבעל החנות (אותו אני לא מכירה, לצערי) ישתף עם זה פעולה כל כך ברצון. מכיוון שידעתי שגם אם אדבר דברי לא ישמעו, סיפרתי על כל העניין לאנשי בית המדרש. יגאל יצא לבדוק וחזר רגוע יותר. הוא גילה שמדובר בהימורים ממוסדים- איזה טוטו או ווינר או משהו כזה, ולא הימורים פרטיים של המוכר מול הילדים. בנוסף, הילדים אמרו לו שזה באישור ההורים, שנתנו את הכסף לצורך זה מלכתחילה. הוא לא ידע שגם למכור טפסי הגרלה לקטינים זה לא חוקי.

למרות שהמצב חמור פחות משדמיינתי בהתחלה, הוא עדיין מעציב. רק לפני שבוע שמענו בבית המדרש מאחד המורים על נהג מונית שהוא פגש בנסיעה פעם שהיה עצוב על שהפסיד מאות אלפי שקלים בהימורים והוא ממשיך להמר כי זכיה גדולה זה הסיכוי היחיד שלו להרוויח כזו כמות של כסף בבת אחת בחזרה. ילדים שלא מלמדים אותם שהימורים זה איכסה עלולים להגיע בסופו של דבר גם למצב כזה. כבר עכשיו הם מפתחים דפוסי מחשבה שקריים ובמקום לעצור כשמפסידים ממשיכים לחכות לזכיה הגדולה.

למעשה, גם בבית המדרש יש חשיבה כזו, אז מה לי להלין על אחרים. אפשר לחשוב שהבורסה היא מקום הרבה יותר בטוח לשחק בו ושכל האמירות הבוטחות בעצמן על היכולת לקרוא את השוק ולדעת מתי לצאת לא נאמרו אלפי פעמים קודם על ידי אנשים שלא הצליחו.

חשבתי מה אפשר לעשות עם הילדים. אני לא יודעת אם המשטרה תעשה משהו בעניין (אפשר לברר). אני יודעת ששירותי הרווחה אולי יוכלו להגיד לי למי לפנות אבל לא יוכלו לטפל בכך בעצמם, כי, בהגדרה, הם מטפלים רק במשפחות שבאו בעצמן או שהשכנים התלוננו עליהן שקורה שם משהו מוזר. יגאל הוסיף, בצדק, ששירותי הרווחה עמוסים בדרך כלל בטיפול במקרים חמורים הרבה יותר מזה בהם נשקפת סכנה לבריאותם או אפילו לחייהם של ילדים. הילדים שראיתי לא בהכרח היו ממשפחות שמוגדרות משפחות לא מתפקדות וגם לא בהכרח ממשפחות עניות (עדיין).

חשבתי על פניה לבתי הספר או לאנשים שעובדים עם חבורות הרחוב. שם יוכלו להחליט עד כמה הנושא חשוב, עד כמה הוא רווח ועד כמה כדאי לטפל בו. הם יכולים לא להתייחס לזה, אבל יכולים גם להקדיש לכך 5 דקות בשיעור חברה הקרוב, להסביר על מנגנוני התמכרות להימורים (שהם קצת שונים מסמים) או אפילו להזמין מכור להימורים שיספר על מסקנות עגומות של דרך החיים הזו.

אני שמחה שאני חיה בחברה שבה ניתן לפנות לכל כך הרבה גורמים שמתמחים בדאגה לילדים ואני מקווה שבאמת הם יעשו עם זה משהו, או לפחות שנעבור את המונדיאל בשלום.