מה אני קוראת (29)

אני בכבודי ובעצמי, ולא אתם, כותב על הרפתקאותי עם ידידי שרלוק הולמס, תקנאו, וכך נפלו לידי הזדמנויות רבות לכתוב על מקרים מעניינים כמו המקרה שבו עזר הולמס למלכת הולנד בעניין סודי ביותר שלא זה המקום לספרו והמקרה שבו הוא עזר למלך צרפת בעניין מסובך של רצח בנם של בני שמונץ בעזרת מחוש של נמלה שגם עליו לא אספר לכם הפעם, תאכלו את הלב. אבל המקרה המעניין והמוזר ביותר התרחש ערב אחד כשהזדמנתי לביתו לגמרי במקרה, בדיוק כמו שאני מזדמן לביתו לגמרי במקרה בכל פעם שמישהו מעניין נכנס וזה לא בגלל שאני אורב לו בכרכרה בחוץ. הוא היה עולה על זה ישר, במבט אחד שהיה מעיף בי, גבותיו מתכווצות מעל עיני הפלדה שלו, היורות בי מבט קר כפלדה. בהגיונו, החד כסכין פלדה, היה אומר לי מיד- רואה אני בך כי רגליך דואבות יען כי ברחת מהבית בעקבות ריב עם אשתך, אתמול בשש וחמש דקות, ואגב- תפסיק לארוב לי ברחוב ליד הבית- זה מוזר, אתה יודע שאעלה על כך מיד בהגיוני החד כפלדה.

באותו יום פרץ אל ביתו של הולמס כרוח סערה איש שמנמן, לבוש בחולצה סגולה, מקטורן צמר אפור, מעילו החום פרום בקצותיו, נעליו מרובעות וירוקות בעלות שרוכים ירקרקים שקצותיהם מוזהבים, אפודתו ורדרדה עם נטייה לגוון סגול חציל, צדועיתו הזהובה מוטלת לה בחיקו והוא מפשפש בה כאדם שאינו יודע את נפשו, חפתיו מרובי גדילים והוא לובש עוד המון פריטי לבוש עתיקים וצבעוניים שתכל'ס אין לי מושג איך באמת קוראים להם, אני יודע שגם לכם אין מושג ואני ממציא כאילו אין מחר. הולמס החליף איתו את מילות הנימוסין המקובלות תוך שהוא מפגין את נימוסיו המושלמים, קומתו מיתמרת בפתח הבית מעל לשמנמכותו הבולטת של האורח. ידעתי שלא משנה כמה טוב אני מתבונן, הולמס וודאי יגלה הרבה יותר פרטים על האורח ממני וכהד למחשבותי נשמע קול הבריטון העמוק והצלול שלו.

אתה מחפש בחורה, מטר שישים, עיניים חומות, כבר שלושה ימים לא ראית אותה והיא לא השאירה עקבות כשעזבה. עיניו של השמנמוך התרחבו בתדהמה.

-שמעתי שאתה המומחה הגדול ביותר לעניינים מעין אלו בכל העולם כולו!

-לא, זו בוודאי הגזמה, תפסיק, תפסיק, תמשיך, תמשיך!

– שמעתי עליך גדולות ונצורות מידידי בלש המשטרה מארקי…

– כן, עזרתי לו פעם במקרה של גניבת ענק היהלומים של הגברת קלארק שהטיפשים במשטרה לא הצליחו לעלות על פתרונו ואני- כבר ציינתי שיש לי הגיון פלדה?- הצלחתי לפתור תוך דקה ושלושים שניות. וזו עדיין לא היתה שבירה של השיא האישי שלי בפתרון בזק של תעלומות.

– איש פשוט אנוכי ואמצעי דלים, אך מוכן אני לשלם בנדיבות אם תצליח למצוא את הנערה.

פעמים רבות דיברנו בינינו, הולמס ואני, אני והולמס, הולמס ואני, וציינו עד כמה שפרה מנת חלקם של העניים, הנדכאים, המסריחים והטיפשים שיש להם אדם כמו הולמס, שלו הגיון פלדה, לפנות אליו בעת צרתם.

הולמס ביקש מן האיש בנימוס להמתין לו מחוץ לחדר על מנת שנוכל לדבר עליו מאחרי הגב. ברגע שהלך, הולמס לקח לעצמו שתי שניות לשאוף איזה חומר כימי לא ברור שמיסטל אותו, לנגן בכינור יצירה שלמה תוך שהוא ממלא את תפקידם של כל הכלים בתזמורת ולקרוא שלושה פרקים בספר הגיונות של רנה דקארט. מה דעתך על האיש? שאל אותי. בטרם הספקתי למלמל משהו על האצדונות הסגלגלות שענד האיש על מרפקיו, או שמא היה זה מעיל סגול?, קטע אותי הולמס באבחנותיו החדות כפלדה: אתה רק מסתכל ולא מתבונן, או מתבונן ולא רואה, או רואה ולא מביט או משהו מעין זה. אין לך בכלל שום כושר אבחנה, יש לך מזל שאני מחזיק אותך כי אתה נאמן, תחזיר ת'מקל! שב! ידעתי מיד שהבחור מחפש בחורה כי הוא בן 23 וזה מה שמחפשים בגיל הזה אנשים מסוגו, ידעתי שגובהה כמטר שישים לפי הזווית בה התעקל צווארו כשחשב עליה בגעגועים בשעה שניסה לנסח טוב יותר את פנייתו אלי, ידעתי שעיניה חומות כי קצת מהתאים החומים שנפלו מאישוניה לכלכו את צווארון חולצתו בצבע חום שאין לטעות בו, כבר שלושה ימים הוא לא ראה אותה כי ריח הבושם שלגופו מריח כמו בושם בן שלושה ימים, למעשה- בושם בן שלושה ימים ושלוש דקות, שכן לא היה לו בשביל מי להתגנדר והוא די הזניח את עצמו מאז שנעלמה. קרא לאיש לשוב פנימה.

– התוכל לעזור לי למצוא אותה, אדוני?

– כמובן. ואפילו לא אצטרך לצאת בשביל זה מהבית כי אני יודע כבר את פתרון התעלומה. עלי רק לשלוח מברק קטן כדי לסגור עניין. חזור לביתך ופגוש אותי כאן בעוד כשלושים שניות.

– טוב שבאת. ובכן- הנערה ממש כאן! מאחורי וילון מספר 1! ווטסון, תיזמנת?

– כן אדוני! דקה ושתי שניות!

– שיא עולמי חדש!

מאחורי הוילון שבאכסדרה יצאה הבחורה היפה ביותר שראיתי מימי. עיניה הסגולות האירו באור את גזרתה העדינה, נשבע לכם, אם לא היו משלמים כאן בעיתון לפי מילים הייתי כבר מודה שאין לי מושג באופנה. ברור שהיא היתה גם טיפשה, כמו כל הנשים, חוץ מאחת, אבל כל אחד והטעם שלו. איך ידעת? פער השמנמוך את עיניו בתדהמה. תגובה זו היתה שכיחה בקרב באי ביתו של הולמס למן הרגע שבו התוודעו אל הגיונו החד כפלדה.

– פשוט מאוד. אתה בעצמך שמת אותה שם ואחר כך שכחת מזה. את המברק שלחתי כדי לוודא שקר כלשהו במשרד בסיטי שם אישרו לי כי אכן, אתה בעצמך החבאת את האישה מאחורי וילון בבית שלי. השמנמוך נמס אל הרחוב מרוב תדהמה. והאישה? אין לי מושג מה קרה איתה. ממילא היתה די טיפשה. מאוד יכול להיות שהיא עומדת עד היום, כמזכרת וכמתלה מעילים באכסדרתו של הולמס, ממש ליד המזכרת המעוטרת באבני אודם ויהלומים שהוא קיבל ממלך בוואריה. מלך. בוואריה. מלך. מלך.

(שרלוק הולמס, כל הסיפורים- כרך א', ארתור קונן דויל)

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה זכרונות, ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על מה אני קוראת (29)

  1. חתול הגיב:

    איזו מהדורה?
    אני קראתי את הסיפורים במהדורה שיצאה בסדר כרונולוגי (שזה עניין מצחיק מעט) וההקדמה של המהדורה החדשה לא שכנעה אותי שהסדר בה טוב יותר.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אראסט פנדורין לוקח את שרלוק הולמס בהליכת צב כי הוא גם חתיך :)וגם "לעולם אינו משפיל את האדם הקטן"(משימות מיוחדות, בוריס אקונין)
    "VIVA LA RASSIA"

  3. אביגיל הגיב:

    וכמובן שזו הייתי אני

  4. יוליה הגיב:

    עכשיו רק נותר לזמן את הולמס ידידי בשביל שיגלה מה הסיבה כן לקרוא את זה.
    (מאותה הסיבה שקוראים את רשימת אחוזי הויטמינים של הקרטון של הקורנפלקס או מנוסטלגיה?)
    וכמובן, אני מסכימה עם אביגיל. פנדורין שולט. אומנם בספר האחרון שקראתי, הצלחתי, לצערי לנחש את הרוצח על ההתחלה, (ולי זה לא קורה הרבה) אבל אולי זו רק מעידה חד פעמית…

    • אפרת הגיב:

      הסיבה שיש לי את הספר היא המבצעים המוזרים בחנויות שמפצירים בך לקחת לדרך עוד שני ספרים חינם בנוסף לספר האחרון של מייקל שייבון שתורגם לעברית שאותו כן רצית לקנות. מאז שקניתי את הספרים קראתי קצת שרלוק הולמס, כ-20 פעמים את האריזה של הקורנפלקס ולא הגעתי עדיין לספר שבאמת רציתי. האמת היא שאני מפחדת להתאכזב ויש לי ציפיות גבוהות מדי. אני מפחדת להתאכזב במיוחד בגלל שהאיש בחנות אמר שהוא מעולה ובאותה נשימה אמר שההרפתקאות של קאווליר וקליי היו מעולות ואיגוד השוטרים היידיים היה נפילה. ברור שלבחור יש טעם מעוות, למרות שצריך לתת לו קרדיט על זה שהוא בכלל יודע מי זה מייקל שייבון.
      שרלוק הולמס הוא קריא ואני מתייחסת אליו בסלחנות ששמורה איתי לספרים מהמאה התשע עשרה או קודם. יש לו מסר ברור והוא מלא בעצמו בדרך שמשעשעת אותי.
      שימי לב שגם פנדורין מלא בעצמו וגם בוריס אקונין מגזים בשבחיו באופן מגוחך. היתרון של פנדורין הוא שהוא יפה יותר במונחים של ימינו (לעומת שרלוק הולמס שיפה במונחים של אז) והתיאורים בספרים עליו יותר חיים. פנדורין עוסק בדרך כלל בדברים הכי חשובים בעולם בעידן שעוסק בזוטות ומבלבל בין טוב לרע והולמס מתעסק לרוב בשטויות או שערוריות בקנה מידה קטן בעולם שעוסק בדברים הגדולים בעולם ובדרך כלל עוזב את הטוב והרע לטובת התנשאות כללית ורחמים על המין האנושי שהגיע למצב כזה. סך הכל הם די דומים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s