קלבת שבת

הייתי בהופעה של קלבת שבת. היה מאוד מצחיק. בלי לדעת הרבה על הקבוצה אפשר לנחש שהם נפגשים על בסיס שבועי על מנת ללמוד פרשת שבוע וליצור פירושים ממש מצחיקים שהופכים למערכונים ופזמונים. הם השקיעו הרבה יותר בבראשית, כמה נח, ודילגו ישר ללקט נביאים לא מחייב ומשם לרחוב המודרני.

השם קלבת שבת (שזו קבלת השבת של הגן) די מבטא את רוח המופע כולו: גוף הידע על היהדות די דומה להיקף הידע הסיפורי שנרכש בגן בסיפורי פרשת השבוע שבקבלת שבת (חוץ מהגסויות המתחייבות מגיל המשתתפים במופע) אבל חייבים להודות שאין כמו קבלות השבת בגן מבחינת החוויה, הראשוניות והטקס. מעטים מאוד יחגגו את בא השבת באותה מידה של אדיקות בהמשך חייהם שאחרי הגן.

השחקנים מאוד מוכשרים. בעיקר מצא חן בעיני הטיימינג שלהם שהוא נכס עבור מצחיקנים. הם יודעים בדיוק מתי להחזיק ולשחרר מתי להמשיך או לעצור ולתת מקום לצחוק. הטיימינג מתבטא ממש יפה בשירים שיש בהם חלקים שדורשים תיאום מדויק בין השרים. הם גם מאוד מצחיקים- בכיתי מצחוק בחלקים נכבדים מהמופע.

דווקא בגלל ההשקה לתחום לימודי היהדות האהוב עלי ההופעה חידדה בעיני הבדלים בין שני סוגים של הומור המקבילים לשני סוגי לימוד: אנליטי וחוויתי. הומור אנליטי הוא זה המשמש להעברת טיעונים מורכבים ומסקנות. בסוף בדיחות מהסוג הזה בדרך כלל באה פואנטה. ההומור החוויתי שוחה בסיטואציות מוזרות עד הזויות אבל לא מוציא מהן את הראש בשביל לאפשר מבט מן הצד. ההופעה נתנה לי להרגיש את היופי שבהומור החוויתי. תמיד חשבתי שהוא נחות יותר מבדיחות שמישהו ממש חשב על פואנטה. אני לא אוהבת את הנוכחות המוגזמת שהומור כזה מקבל בתוכניות טלוויזיה המבוססות על חיקויים אבל בהופעה הזו קיבלתי את סוג ההומור הזה קצת יותר.

לדוגמא: היה קטע שבו הם הציגו את הדרך המוזרה בה נשבעו זה לזה בעולם העתיק: "שים ידך תחת ירכי". תכלס, זה די מצחיק לראות אנשים מתפתלים לגמרי רק בשביל לחיצת יד, ועוד יותר מצחיק כשזה מלווה בקריאות: "קצת יותר שמאלה.. בדיוק שם!" כאילו מגרד לו או תפוס לו שריר (יש לי מסנן קונוטציות מיניות בילד-אין). לא נראה לי שלמדתי משהו משמעותי חדש על הסיטואציה אבל אפשר לשהות בה קצת במקום להמשיך לקרוא בתורה הלאה בלי להתעכב על הקטעים המוזרים. אולי פעם אני אבין מה זה, יותר סביר שלעולם אני לא אבין בדיוק מה זה, אבל השהייה בסיטואציה פותחת פתח לתובנות חדשות, אם הן ירצו להגיע יום אחד.

לא היה לי נעים להיות בקהל שחלק ממנו יצא באמצע. לא היה שם שום קטע שעודד אותי לצאת באמצע כי אני יכולה להכיל אנשים עם תרבות טיפה שונה משלי, אפילו אם הם על במה, אבל היו אנשים שזה היה להם יותר מדי והצטערתי בשבילם, ובשביל השחקנים והמארגנים וכל העולם על שנסיון ליצור קשר אנושי לא עבד. לטובת הדורות הבאים כדי שמי שמציק לו שירת נשים, ביקורת על האבות, ביקורת על אנשי דת או רמיזות מיניות, בין השאר בכיוון של קשרים חד מיניים- אולי עדיף שלא יבוא להופעה מראש ויפגש עם השחקנים הנחמדים בסביבה מווסתת יותר או לעולם לא.

הדרן. לעולם לא אבין הדרנים. למה? היחסים בינינו היו כל כך ברורים: אתם נותנים הופעה עד הסוף המארגנים משלמים, לפעמים גם אני, ואני מוחאת כפים. סוף. למה צריך לסבך את הכל? הם שרים שיר סיום, יורדים מהבמה, אני מוחאת כפים, מחכה להמשך התוכנית האמנותית בלעדיהם, פתאום הם בודקים אם אנחנו רוצים עוד. אם הכסף ששילמתי מקנה לי עוד הצגה בזכות, שיתנו לי עוד הצגה מראש. אם לא, אז למה לחזור לבמה, אני לא משלמת להם על זה. מה, הם אוהבים את העיניים היפות שלי? הם מרגישים שבמהלך השעה האחרונה נוצר בינינו קשר כל כך חזק עד שקשה להם להגיד לי לא\ להיפרד? האם אני מרגישה שנוצר בינינו קשר כל כך חזק בשעה שצפיתי בהם עד כדי כך שאם אני אבקש ממש יפה עוד הם יסכימו? ויש גם את הקטע ששומרים קטעים מוכרים וטובים לסוף. הם רוצים לשבור לך את הלב- עד שבאת להופעה הזמר לא שר את השיר האהוב עליך- ואז להראות לך שהם בכל זאת בסדר. אני קוראת בזאת לביטול ההדרנים באשר הם, ויפה שעה אחת קודם.

לסיכום: הופעה קצת אקלקטית, נורא מצחיקה, מצליחה כמעט תמיד להיות מקורית ובטוב טעם עם אמירה מעוררת מחשבה על התרבות היהודית והמקורות היהודיים.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה איזה כיף, אמנות, דמיון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על קלבת שבת

  1. שרונה הגיב:

    זו הקבוצה של ג'קי לוי?

  2. אפרת הגיב:

    ג'קי לוי לא היה שם, אבל שמעתי אותו מספר פעם שהוא עובד איתם אז אולי הוא עוזר להם עם הטקסטים או מופיע איתם לפעמים או משהו כזה.

  3. יוליה הגיב:

    אני דווקא מאוד אוהבת הדרן. זה קצת מכניס יחסים שהם מעבר ל"צרכן" ו"ספק מוצר". זה נותן כוח גם לקהל לסכם את התגובה שלו למופע וגם למופיע לתת "משוב" לקהל – עד כמה הוא היה אוהד ועד כמה כוח הוא נתן לו. (אם יש קהל טוב ומתלהב – גם לאמן יהיה קשה לעזוב).
    בקשת הדרן היא דרך לא כספית (לעומת לקנות כרטיס למופע נוסף או לקנות דיסק או מזכרת) להביע את ההתלהבות מהמופע.
    לפעמים מחיאות הכפיים מתגמלות יותר מהכסף שזה מכניס. ואז המופיע רוצה לתת בחזרה עוד קצת.
    אני דווקא מאוד אוהבת את זה.
    זה יותר נחמד מ"טיפ" כספי למופיע.
    אומנם שזה קצת מצחיק כשזה נהיה מובנה, ברור מאליו ולא תלוי בכלום, אבל עדיין נראה לי שקהל יותר מתלהב מקבל יותר הדרן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s