בזמן האחרון כמה נערים הוציאו אל הרחבה המוזנחת שליד הבית שלי שולחן פינג פונג. גם כשהוא מקופל, שולחן פינג פונג הוא דבר די גדול, יחסית לדברים שבדרך כלל מחנים ברחוב (אופנים, אופנועים. מכוניות הוא מנצח רק באורך, וגם זה משהו). כשהוא לא בתפקיד הוא נקשר לגדר ואחר הצהרים הוא נפרש במלוא הדרו ברחבה, מושך אליו נערים וילדים.
היום הראשון שבו הוציאו את השולחן החוצה היה ערב שבועות. עמד לפנינו חג שלם להעביר מחוץ למסגרות המקובלות (עבודה, לימודים) ונערי השכונה ניצלו אותו היטב- לא היתה שעה בה עברתי שם ולא היה זוג ששקוע במשחק סוער ועוד חבורה של מעודדים ופרשנים. אפקט צדדי של הצבת השולחן שימח אותנו במיוחד: שבועות מאז ומתמיד נחגג כאן בכל הדרו כחג המים ומלחמות מים אדירות היו מנת חלקנו בחגים הקודמים. השכונה בה אני גרה מתאפיינת במבנים רבים דמויי מבצר ובשבועות אפשר לראות איך הילדים, בלי להכיר את כוונות האדריכלים, ניצלו כל חרך ירי וכל עמדת תצפית. הגגות התמלאו בילדים מצוידים בשקיות מים להשלכה ורובי מים ענקיים. אף עובר אורח לא יצא יבש, ואם הקפדת לא לעבור אורח בשבועות בכל זאת לא הצלחת להימלט מהכנופיות שכבשו שוב ושוב אחת מהשניה את מרפסת הגישה לבית שלך או טיפסו על הכביסה שלך בדרך לגג.
השנה הילדים התאספו סביב המשחק. הילדים הקטנים יותר הקפידו לקיים את מצוות היום: זרקו איזו שקית או ירו מטח של טיפות לכבוד החג, אבל ראו שהלב שלהם לא היה נתון לזה כמו בעבר. בעין אחת הם פזלו לראות מי מנצח ורובי מים נטושים, זרוקים בקרן זווית עיטרו את השבילים. המשחק נתן הזדמנות לגדולים למשוך את הקטנים לפעילות ספורטיבית וחברית ולהראות להם איך אפשר שיהיה כיף בלי ציניות או בטלה משחיתה של שעמום.
השולחן נשאר בחוץ מאז. התחושה שלי היא שהוא מושך אליו את חבורות הרחוב ומוריד את האטרקטיביות של הזולות והפינות האפלות. משמח אותי לראות שיוזמה פרטית (או משהו שנראה כמו יוזמה פרטית) די קטנה מצליחה לשנות דברים מהשטח.
במקום תה 
וזה לא עושה רעש, כל ההתקהלויות וההתרגשויות?
זה מחליף משחק כדורגל פרוע כשהקיר של הבית ליד הוא השער, ובאמת ממילא יש התקהלויות של חבורות רחוב, או שם או מאחרי הבניינים בחושך, אז עדיף במקום מרכזי שנוכל לראות אותם ושהם יוכלו להיות חלק מהקהילה.
פינגבאק: כולם אופים חלות ברחוב « במקום תה